הורקון - כפר קטן במפרץ מוקף צוקים - מתן רוזנשראוך

מדי פעם ניתן לכם קצת הארות על מקומות ששווה להגיח אליהם, או שלצערכם - כבר פספסתם... הם יכולים להיות שיא התיירות או פינה חשוכת תיירים, ששמענו עליה מאיכר נידח; כתובים בספרים, מפורטים או זרוקי-מילה: או שכלל לא; במרחק נגיעה מהעיר הגדולה, או 5 שעות בלבד בדרך חטטים; רק השווים.והפעם: העיירה הורקון בצ’ילה הורקון הצ’ילנית (או הורקונס בשפת המקומיים) היא מפרץ מוקף ע"י צוקים, כפר שליו וקטן, ברובו בתי-עץ. על החוף מוצ’ילרים צעירים מוכרים תכשיטים זולים ומיוחדים, בזמן שסוסים גוררים סירות דגים קטנות מהים. הצמחייה טרופית  עם הרבה קקטוסים הצומחים על הצוקים. מתוייר מאד בינואר-פברואר, בשאר השנה המקום מקסים, מיושב בדייגים ואמנים. (צוטט מתוך "פוט-פרינט" מהדורת 2007)

מרחק שעתיים נסיעה צפונה לאורך החוף, מוינייה דל מר וואלפאראיסו, הערים הצ’יליאניות השנויות במחלוקת, תגיעו לכפר הורקון, וב4 מילים: פירות-ים, דייגים, סוסים מעלים סירות, היפים, רוח פסיפית לפנים (גם במובן העכשווי) וצוק אחד מיוחד ומבודד במיוחד, עם חלון טבעי הנפתח לים, וגם חוף בתולי. טוב, אז כבר הגעתי להרבה יותר מ-4 מילים, ועדיין תוכלו לחוות את הורקון ביום אחד, בהנחה שאתם ישנים בוואלפראיסו, ועל הבוקר לוקחים את האוטובוס מוינייה דל מר להורקון.

ועכשיו לפירוט - מספר מועט של מסעדות ימכרו לכם ממיטב תבשילי פירות הים ("מריסקוס" בספרדית) במחירים מיוחדים. מכששבעתם, לאורך החוף תבחינו בסוסים, והרשו לי לפקפק באמינות של "פוט-פרינט": לא מדובר בסירות דגים קטנות, אלא בסירות שמתקרבות למימדי אוניה. לא נעים... לסוסים, כמובן. ולנו? מרשים.

הצוק המבודד: להלן מתוארת חוויה בלתי-נשכחת, ולפיכך הנכם מתבקשים לעקוב אחר ההוראות (לא מסובך): לכו דרומה לאורך ה"טיילת", גם שקנאים סביר שתראו בדרך. היכנסו בשער של באסטות של היפים זרוקים למכירת תכשיטים (דווקא סחורה לא פשפשית), ומשם דלגו בין מספר סלעים עד עיקול קל שמאלה של שפת החוף המסולעת. מנקודה זו תראו את החלון הטבעי המצויין לעיל. מרשים, יפה ומיוחד.

מעט אחרי החלון, תוכלו לטפס בקלות לצוק קטן (כן, זה שבתמונה המגניבה שאני מושיט את היד). כאן משב הרוח הפסיפית ירעיד את נשמתכם, ולא מקור. קחו רגע לנשום, רגע נשגב, ללא עוררין. שם הרי אוסטרליה (איפה שהוא שם), הושיטו ידכם וגעו בם. רצוי להגיע עם אהבת חייכם, או לבד, גם זורם טוב.

משם 2 אפשרויות: או להמשיך דרומה לחוף בתולי הנפרש אל מול עיניכם (וגם בתמונה המצורפת), או לטפס, אבל ממש בזהירות כי די מסוכן פה (ועדיין אפשרי:אני חי), לכיוון המעקה של טיילת המלון שמעבר לצוק. זהירות מהשחפים המרגישים יתר פטריוטיות על החלקה שלפני המעקה (כשתגיעו תבינו). משם לעבור את המעקה ולחמוק באלגנטיות את שטח המלון, עד השער, בתירוץ שנכנסתם בטעות מהחוף לתוך שטח המלון. וזו העצה הכי ישראלית שתקראו פה.

בכל אפשרות שתבחרו, תחזרו לכביש הראשי, ותזרמו בו מטה עד הטרמינל. חזרה לווינייה דל מר, או צפונה לכפר נוסף עם חוף מקסים בשם "מייטנסיז’ו" (meitencillo)  אם לא שבעתם די. ושיהיה בתאבון.