טרק הצ’וקקיראו - 3 ימים ברמת קושי בינונית
לחצו לפוסט על טרק צוצוקיראו מעודכן לשנת 2023
פירוט הטרק
טראק הצ’וקקיראו שבפרו הוא טראק מיוחד ומאתגר. בשונה מהטראקים למצ’ו פיצ’ו זהו טראק פחות מוכר ומפורסם וכאן טמון סוד הקסם. אפשר לצאת לטיול בצורה עצמאית אבל יש לקחת בחשבון שמדובר בטראק קשה, שכולל עליות וירידות שמגיעות להפרשי גובה של 1500מ’ ובהתחשב בעובדה שסוחבים את כל הציוד על הגב, מדובר במשימה לא פשוטה – אך מספקת!
נסיעה בשש בבוקר מתחנה מרכזית קוסקו באוטובוס שמגיע לעיר Abancay וירידה בכפר Ramal, נסיעה של כ-3.5 שעות. האוטובוס שלנו עצר לעצירת פיפי ב9:15 ומיד ב9:40 הוא הגיע לכפר רמל שעל קו הרכס. שם יורדים ותופסים מונית 5סול לSan Pedro de Cachora . ריכזתי עבורכם שמות חברות תחבורה שנוסעות על הקו הזה, עם מספרי הטלפון והשעות בהן הן יוצאות [מומלץ להזמין מראש]:
קו cusco-abancay ירידה בכפר Ramal
|
|||
שם החברה
|
טלפון
|
שעות יציאה מקוסקו
|
|
Bredde
|
243-278
|
(084) קידומת קוסקו
|
6:00,10:00,13:00,18:00
|
Romeliza
|
984-670-716
|
6:00,13:00,18:00,20:00
|
|
Molina
|
2317-22
|
14:00,19:00
|
|
Palomino
|
222-694
|
6:30,13:00,20:00
|
נסיעה באוטובוס עולה 15סול (אפשר להתמקח=13 סול), עדיף לצאת מוקדם בשש בבוקר, כדי להספיק את המסלול ליום הראשון. אופציה אחרת היא לנסוע מאוחר ולהעביר את היום הראשון בשינה בשעה מוקדמת בעיירה Cachora (+2950m) ולהצטייד משם. האוטובוס נוסע על הכביש הראשי שמחבר בין לימה-איקה-קוסקו על תוואי נהר אפורימק הגדול. לקצ’ורה מגיעים בנסיעה במונית מנקודת עצירת האוטובוס, בדיוק חצי שעה, בירידה לתוך העמק.
היציאה למסלול היא ממרכז העיירה Plaza-de-Armas בשביל הימני המוליך מטה (יש שני רחובות מקבילים, ואנו בחרנו בימני מבינהם).
ביום הראשון מאגפים את הר Cerro Incahuasi (גובה4315+) מימין (ההר מערבית לנו), על תוואי הנחל (בגדה השמאלית שלו) והולכים צפונה בתוואי שביל עפר רחב ומישורי עד Mirador Capuliyoc- תצפית יפה צפונה מאוכף מעניין הצופה על ההר המושלג Nevado Padreyoc שלו שלושה שיאי גובה בגבהים 5482+, 5771+ במרכז, ובצד שמאל הכיפה היא 5584+. ההר הזה הוא חלק מרכס הסלקנטאי. למרגלות ההר רואים נפתול בנהר אפורימק, שזורם מכיוון צפון לדרום ואז הפיתול מושך שוב צפונה ומעל הנפתול שלוחת הר כמו "אצבע" ששמה Cerro Abuela , שיא הגובה 4167+ והשפיץ התחתון הקרוב לנחל 3083+. בצהריים יורדים מהתצפית באוכף Capuliyoc בשביל נחש, זיג-זג מטה, השביל מתיישר לעוד תצפית Cocamasana ומשם ירידה עד לחניון לילה Chiquisca (+1900). כדאי להמשיך עוד 50 דקות משם עד לחניון Playa Rosalina שעל גדות נהר אפורימק, וזאת כדי להמשיך משם למחרת בבוקר היישר בעליה.
בין עצי קפוק (Kapok Ceiba pentandra) עץ טרופי שמהזרעים שלו עושים שמן לסבון ויש לו סיבים שמשמשים
לעשיית כריות מעילים וכדומה
אני זוכר שנהר אפורימק ידוע בתור בית גידול אידיאלי ליתושים מציקים, אז בהחלט הכרחי להצטייד באוהל, ובמחשבה שניה, אולי לינה בחניון Chiquisca עדיפה שכן החניון נמצאגבוה מעל הנחל ושם אולי מכת היתושים לא חריפה כל כך.
Cachora – Playa Rosalina
היום כדאי להשכים מוקדם –עוד בשעות החשיכה כי יש לנו טיפוס של 1500מ’ משפת הנחל עד לעיר צ’וקקיראו. אנו חוצים את הגשר (Puente) מעל הנחל ומטפסים מעלה. מהמבנה הראשון (בדרכנו לחניון אתמול) בחניון (גגות ירוקים) יש שביל שמושך ימינה למטה לנחל. אנו נחצה אותו ונטפס כשNevado Corihuaynachina המושלג סוגר עלינו מלמעלה (הפסגה הימנית 5405∙ והשמאלית 5635∙). נחצה את הכפרים Santa Rosa וגם Maranpata והנוף במהלך היום יישתנה: יותר ויותר שיחים וסבך, ולאחר מרנפטה גם יערות-עננים כמו נוף המצ’ו פיצ’ו (יער סבוך), מיני שרכים ושבטבטים, סחלבים ועצים. נחצה את נחל הChunchumayo שזורם דרומה לנהר אפורימק (נק’ מילוי מים), ומיד אח"כ הגענו למנוחה בעיר עצמה (טראסות חקלאיות). הכיפה הגבוהה הלא מושלגת מעל העיר בגובה 3957+. אם לא עוברים בחניון הלילה שלמרגלות האתר אז לא משלמים כניסה (המחיר:36 סול או 18 סול הנחה לסטודנטים), כשחוזרים לחניון הזה לחניית לילה אז צריך לשלם את המחיר הנ"ל.
יום ב’: בדרך לצ’וקקיראו - עולים ומתפלאים מההספק של אתמול (גדה השניה)
הגענו סופסוף למנוחה ולנחלה! נעבור בצד טרסות חקלאיות, נשב בהם למנוחה. אם האתר ריק ממבקרים כדאי אולי להחביא את התיקים הכבדים במקום מסתור ולהסתובב בעיר בלי עומס על הגב. ביקור באתר אורך שעתיים
עברנו למערכת אקולוגית חדשה: יער סבוך |
(מספיק זמן בהחלט!).
בדרך חזרה נרד ימינה בשביל המושך מטה נעבור שלט שאומר "ימינה חזרה למתחם העיקרי (principal)" וניקח שמאלה לאדימינסטרציה, כרבע שעה אח"כ פיצול דרכים לYanama, נרד בימני ביותר, בירידה החדה ביותר.
היום נרד חזרה מגובה חניון הלילה של צ’וקקיראו, מטה 1500מ’ חזרה לאפיק נהר אפורימק, נחצה את הגשר של San Ingancio ונעלה מעלה, כשעה עליה תלולה, ומשם הדרך פחות או יותר מישורית (בלשון המקומיים: Inca flat, כלומר עליה/ירידה לסירוגין. עליה מיייאשת!), בתוואי מקביל לנחל Tambobamba עד למפגש הנחלים , Muñaque ו- Chanchayllo,Niñohuayco שמתאחדים בנק’ הזו לנהר טמבובמבה הזורם צפונה. שם נמצא הכפר באותו השם, וגם וילה ממש מרשימה: Villa los loros. מבעלי הוילה נבקש עזרה להזמין מונית למעלה (17 ק"מ, חצי שעת נסיעה, שעדיף כמובן לא לעשות ברגל...), לכפר Huanipaca. במהלך ההליכה החד-גונית במעלה נהר טמבובמבה נראה מימין (מערב) את הר Cerro Cusilluyoc +4458 ומשמאל (מזרח) את ההר שהקפנו שלשום, Cerro Incahuasi +4315. במעלה העליה נוכל למלא מים בערוצים שמתמזגים עלינו מימין.
העיר צ’וקקיראו - התמונה המפורסמת
נכנס לוילה ונבקש מהסניורה Pietrina פיאטרינה להזמין לנו מונית לעיירה Huanipaca הנמצאת 17ק"מ מכאן במעלה השביל. מוניות חברת Rez de Sur מספר טלפון 830-200 במחיר 40סול- נסיעה של בדיוק חצי שעה מכאן. מהפלזה דה ארמס של העיירה ננסה לתפוס אוטובוס או שננסה לתפוס טרמפ (בתשלום..) עם אדם פרטי שנוסע לקוסקו. (שילמתי רק 40 סול עבורי שנינו). אוטובוסים שחוזרים מכאן לעיר Abancay לא באים בחשבון, כי זה אומר למעשה לחזור 2.5 שעות אחורה בכיוון ההפוך. הנסיעה מהעיירה Huanipaca לקוסקו אורכת 4 שעות מתוכם: השעה הראשונה עליה מהכפר בדרך עפר עד לכביש, ומכאן עוד 3 שעות נעבור את הכפרים: Ramal (817), Sawite, San Luis וOccoruro (828). [המספרים בסוגריים מציינים את אבני הדרך בצד הכביש].
מבט מהעיר אל ההרים סביב (ניתן להבחין בחניון הקטן למרגלות האתר)
9
|
Cachora +2903 – Mirador Capallyoc +2700 |
היום הראשון |
4.8
|
Mirador Capallyoc– Cocamasana +2300
|
|
4.2
|
Cocamasana – Chiquisca +1900
|
|
1.1
|
Chiquisca – Playa Rosalina +1350
|
|
3
|
Playa Rosalina – Santa Rosa +2100 |
היום השני |
3
|
Santa Rosa – Marampata +2850
|
|
4.9
|
Marampata – Choquequirau +3033
|
|
7.65
|
Choquequirau – Playa San Igancio +1470
|
היום השלישי |
1.9
|
Playa San Igancio – Hacienda San Igancio +1950 |
|
7.45
|
Hacienda San Igancio – Villa los loros +2200 |
אוטובוס קוסקו-רמל |
15סול (13 "לסטודנטים") |
מונית רמל-קצ’ורה |
5סול
|
כניסה לצ’וקקיראו (+חניון לילה) |
36 סול (18 לסטודנטים!) |
מונית וילה לוס לורוס-וואניפקה |
40 סול
|
וואניפקה- קוסקו (צריך מזל כי אין הרבה קווים סדירים) |
20סול (אפשר לנסות לבקש "טרמפ" עם אדם פרטי או לברר מראש תחבורה מהכפר לקוסקו). |
* כדאי להשאיר בארנק מעט יותר כסף ממה שצריך, אם רוצים להצטייד באוכל נוסף בתחילת המסלול בעיירה קצ’ורה. אין תשלום "פרוטקציה" כמו בטראק הוואי וואש המפורסם, אבל יתכן ותחויבו במחיר סמלי של 1 סול עבור הקמת אוהל באחד מחניוני הלילה השונים. כדאי אולי לשלוח אימייל לוילה לוס-לורוס שמציעים אירוח בחוילה שלהם, כך הם ידעו שאתם מגיעים אליהם ולא תצטרכו "להפתיע" אותם..
אוכל וציוד:
אני מניח שאתם יודעים בעצמכם איזה אוכל כדאי לקחת לטראק מהניסיון שלכם בטראקים ובטיולים בארץ בכלל. הבישול על גזיה כמובן, ואפשר לשכור מסוכניות טיולים אוהל וגזיה עבור מחיר סמלי. את המזון והכלים [2סירים, סכו"ם (כדאי לרכוש קופסת פלסטיק ולשים בה], מומלץ לרכוש בשוק של העיר קוסקו ערב לפני. קרם הגנה וכובע והרבה מים (2-4 בקבוקים) הם כמובן הכרחיים. אם תתכוונו לישון בחניון הלילה שעל גדות נהר אפורימק כדאי להצטייד בחומר דוחה יתושים כי שם זו בהחלט מכה. פנס גם כן אין להגיע בלעדיו, במיוחד אם מתכוונים לצאת בשעות החושך כדי לנצל את מקסימום זמן ההליכה לשעות הלא חמות של היום.
צ’וקקיראו, שמשמעותה בשפת הקצ’ואה הילידית: עריסת הזהב, נחשבת ה"אחות של מצ’ו פיצ’ו" כי שני האתרים חולקים ארכיטקטורה דומה. שטחה 1800 הקטאר (הקטאר=10,000 מ’ רבוע), מתוכם רק 30%-40% נחשפו.
העיר נבנתה ככל הנראה בזמן שלטונו של מלך האינקה Pachacutec "הנאפוליון של האנדים": הקיסר התשיעי בשושלת Sapa Inca ששלט בין השנים 1438 ל-1471 כבש נחלות חדשות והפך את מחוז קוסקו לאימפריה של ממש. במשך שלושה דורות אח"כ שלטו בני האינקה בנחלות באקודור-פרו-בוליביה ואף הגיעו לצפון צי’לה-ארגנינה (של היום). צ’וקקיראו נחשבת למעוז האחרון בהתנגדות "בני השמש" (אינקה) שברחו מקוסקו בזמן שהייתה במצור בידי הספרדים, בשנת 1535. אותה קבוצה בהנהגת Manco Inca Yupanqui מצאה מקלט בצ’וקקיראו (מזכיר לנו את סיפור מצדה! מעוזם האחרון של היהודים מסיעת הסיקריים בהנהגת אלעזר בן יאיר שמצאו מקלט במצדה מהרומאים בזמן המרד הגדול בשנת 66 לספירה). בזמנו היא ככל הנראה שימשה כנק’ מעבר לאזור וילקבמבה ומילאה תפקידים אדימינסטרטיביים בתחומים בתחומים החברתיים, הכלכלים והפוליטיים (עפ"י משרד התיירות הפרואני). מבחינים בבירור לפי עיצובה וגודלה ששימשה בתור עיר, עם כל הסמלים של בני האינקה: מקומות קדושים לשמש (אינטי Inti, בשפת הקצ’ואה הקדומה), לאדמה, למים ולשאר היישויות הקדושות לאינקה.
המעניין הוא שהעיר לא מוזכרת במקורות הספרותיים מהתקופה ההיא, ככל הנראה רצו בני האינקה לשמור את המקום בסוד מהכובשים הספרדים. צ’וקקריאו מסמלת, אם כך, את האחיזה האחרונה של בני האינקה באדמתם. הכובשים הספרדים מעולם לא גילו אותה, והיא ננטשה לבסוף. רק מאות שנים אח"כ הגיע Juan Arias Díaz, סייר ספרדי, שגילה אותה בשנת 1710.
האתר נחפר בשנות ה-70, ומלאכת השיקום החלה בשנת 1993. בשנת 2006 ביקרו בצ’וקקיראו 6800 מבקרים (עפ"י משרד התיירות הפרואני), מדובר רק ב1% אחד (!) מכל המבקרים שפוקדים את המצ’ו פיצ’ו בכל שנה. לכן, אם רצונכם לברוח מהמוני תיירים עם המצלמות-הרעש-וההמולה: צ’וקקיראו מתאימה לכם, לפחות לעת עתה. הגישה לאתר כיום רק בטראק ארוך ומאתגר ולכן סביר שהאתר ימשיך להיות לא נגיש להמוני מבקרים גם בשנים הקרובות (עד שממשלת פרו תבנה רכבל שתהפוך את האתר ללא אטרקטיבי למטיילים כמונו.. התהליך הזה בתכנון...).