• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

טרק סובב הר הגעש "אנטוקו" בלגונה דה לה לחה - רועי גמר

תחילת המסלול

antuco

היעד הבא שלנו הוא גם הטרק הראשון שלנו- טרק סובב הר הגעש Antuco בלגונה דה לה לחה (Laguna de la Laja). עיר היציאה לטרק היתה Los Angeles אליה הגענו לאחר 8 שעות נסיעה מסנטיאגו. רצינו לעצור בדרך ב-Chillan אבל הזמן לא אפשר זאת. לוס אנחלס היא עיירה די שוממת, בעיקר מתיירים, קצת מזרחית לאוטוסטרדת הפאן אמריקה. נסיעה קצרה במונית מתחנת האוטובוס ליעדים רחוקים בשוליים הצפוניים של העיר מביאה אותנו ל- Residencial el Angelino, מקום די מגעיל במחיר מופקע אבל בעיירה הזאת לא היו לנו הרבה אופציות. יצאנו לסיבוב בעיירה לקנות אוכל ודלק לטרק.

למחרת ב-7:10 כבר היינו בטרמינל Santa Rita משם יוצא האוטובוס ל-El Abanico, עיירה קטנטנה שנמצאת 11 ק"מ מתחילת הטרק והינה היעד הקרוב ביותר לתחילת הטרק אליו מגיעים אוטובוסים. לקח לנו בדיוק 5 דקות עד שטנדר עצר בחריקת בלמים ועלינו מאחורה. כאן הנוף כבר היה שונה לחלוטין מאזור סנטיאגו. יערות אדירים כיסו את ההרים הגבוהים, נהר ה-Laja שמנקז את האגם זרם למטה בעמק וכעבור זמן מה נגלה לעיננו הקונוס המושלם של אנטוקו (Antuco) והפסגות המושלגות של ה- Sierra Velluda מדרום.

לצערנו גילינו שפיספסנו את נקודת היציאה לטרק Guarderia Chacay ונאלצנו לרדת לאתר סקי מקומי על מורדות אנטוקו ומשם לרדת למטה חזרה ל-Chacay. התיקים היו ממש כבדים ולא לקח זמן רב עד שהכרנו חברים חדשים- זבובי ענק מוצצי דם בשם Tabanos. כשמצאנו את תחילת הטרק התחלנו לעלות והרבה. היעד של העליה היה האוכף בין הר הגעש אנטוקו ל- Sierra Velluda . לקח לנו חצי יום כדי לסיים את החלק הראשון של העליה המאוד קשה הזאת שמסתיימת בשדה לבה ענקי וקשה לחציה מהתפרצות של אנטוקו ב-1873, אבל מה? שווה כל רגע. הנופים פשוט מדהימים, העמק המיוער של Rio de la Laja יפהפה וכך גם ההרים הקרחים לכיוון מזרח שכולם עשויים מטוף ובזלת והרבה הרבה אבק.

הממתק היה להגיע בסוף היום לנקודת הלינה ב-Los Pangues, ממש מתחת ל-Sierra Velluda, איפה שקרחון תלוי מזין את מורדות ההר בלא פחות מ-30 מפלים יפהפיים. קשה לתאר את המראה ורק התמונות יכולות לתאר בקצת את העוצמה. היינו די גמורים מהיום בעל המרחק הקצר אבל עם שטח מאוד קשה, אכלנו ארוחת צהריים וערב בשטח והלכנו לישון חצי מתים.

טיפוס לגובה וסקי בירידה

אחרי שינה די ארוכה והתארגנות בוקר ראשונה יצאנו לדרך. הכיוון היה לאוכף בגובה 2054 מטר בין ה- Sierra Velluda לאנטוקו. נראה כל כך קרוב מ-Los pangues אבל האמת היא אחרת לחלוטין. במשך שלוש שעות הלכנו לאורך שדה הלבה בו זורם בעוצמה ה-Estero los Pangues, שמוזן מהקרחונים למעלה ב-Sierra Velluda. האדמה הוולקאנית טובענית למדי וכשלא מדובר בחול טובעני מדובר בסלעי בזלת מתפרקים. אחד מהנקודות המדהימות לאורך הנחל היתה קשת מבזלת באזור מלא מפלים, כשהנחל זורם מתחתיה. העלייה די מתונה וארוכה עד שמתקרבים לפס עצמו.

עד שהגענו לעלייה לפני הפס הפכנו את הריגת ה-tabanos המעיקים לספורט לאומי אבל באזור העלייה הם די נעלמו. העלייה לפס לא קלה ויותר ארוכה ממה שנראה מלמטה ולקח לנו כשעה עם תיק ה-15 ק"ג שסחבנו. כשהתקרבנו לפס, התחלנו לראות שלג באותו גובה כמו שלנו. אבל זה לא הכין אותנו להפתעה שחכתה לנו למעלה באוכף. לאורך כל האוכף, מהצד השני שלו, הלא נראה מהמקום ממנו הגענו, היתה מדרגת שלג עצומה ותלולה שלא אפשרה ירידה למטה.

נאלצנו לטפס 500 מטר לכיוון הפסגה ועלינו בגובה בכ-200 מטר עד שהגענו לקצה השלוגית שם התיישבנו ואכלנו ארוחת צהריים. למרות כמויות הקרם שיזוף שמרחנו, שנינו היינו שרופים לגמרי וזה לא היה נעים. המון מים זרמו מסביבנו, מהשלג הנמס, מהמפלים של ה-Sierra Velluda וה-Estero los Pangues, שזרם מאות מטרים מתחתינו לכיוון מזרח והיה אמור להישפך לאיפה שכביכול מסומן אגם אבל איננו בנמצא. זה מאוד התאים בהתחשב שהמשמעות של Antuco בשפת ה-Mapuche היא: שמש-antu ומים-co.

לאחר ארוחת הצהריים התחיל החלק הכי כיף במסלול. סקי חולות בלי מגלשיים במורד הרכסים שיורדים לעמק במזרח. פשוט רצנו כמו מטורפים כל הדרך (אל תעשו את זה אם אין לכם נעליים מאוד גבוהות) בתוך החול הוולקני הרופף בשיפועים שהיו גורמים לכמה אמהות התקף לב. אבל זה החלק הכי כיף במסלול, הגענו למטה מלאים לחוטין באבק אבל מאושרים למדי. ההמשך היה מישור שנמשך לאורך הנחל כשמדי פעם חוצים בזהירות ערוצים שנשפכים לנחל המרכזי שמנקז את העמק. המשכנו עד שהגענו לעץ ה-Araucania הראשון בו נתקלנו (למעשה שניים אבל השני יותר כמו שתיל) וזה סימן את סוף היום.

עוד קצת הלאה לאורך הנחל באזור ביצתי קצת מלא בעיזים וכבשים והגענו לדרך עפר. מכאן בעיקרון, ב-Los Barros, הדרך מסביב לאנטוקו חזרה ל-Chacay די משעממת. למזלנו בדיוק כשהגענו ל-Los Barros, הגיעו לשם שתי משפחות צ`יליאניות במיני ואן ושאלנו אותם אם הם חוזרים ל-El abanico. הם ענו שכן אבל אין להם מקום. רק לאחר שהלכנו וכמעט ועמדנו להעמיד את האוהל, שרק לנו אבי אחת המשפחות וסימן לנו להיכנס לואן. שעה של נסיעה, כולל עצירות לטיולים של המשפחה והגענו ל-El abanto. באמת שאין טעם ללכת את 23 הק"מ מ-Los Barros עד ל-Chacay- דרך העפר המתמשכת עוברת באזור יבש ומלא אבק שנוצר מאפקט "צל גשם" באשמת הרכסים הגבוהים, והנחמה היחידה היא לגלות ש-Laguna de la Laja קיימת וגם די גדולה.

ב-El Abanico, קצת מערבה לפנייה לתוך הפארק מצאנו הוספחדה (hospedaje) נחמדה עם מים חמים ואני אישית הורדתי מעצמי כזאת כמות של לכלוך ואבק וולקאני שכל התחתית של האמבטיה הייתה שחורה. את הערב העברנו בחברת זוג צרפתים נחמדים שמטיילים בצ`ילה זאת הפעם השלישית והם נתנו לנו יין ומלונים שהחיו את הגוף והנפש אחרי כל התבשילים. בבוקר למחרת המשכנו עם האוטובוס ללוס אנחלס, לקחנו את הציוד מהמלון, יצאנו לאכול משהו ולאחר נסיעה קצרה הגענו לתחנת האוטובוס של Tur bus ולקחנו אוטובוס לכיוון פוקון. באופן "מפתיע" בדרך לפוקון פגשנו את שני הישראלים הראשונים לאחר יותר משבוע בצ`ילה. אבל על אותם ישראלים ועל אזור פוקון בפעם הבאה..

antuco2

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife