01bright

01bright 01bright

01bright

קארטרה אוסטרל- צ'ילה - נתי גרינוולד

הכנה לקארטרה אוסטרל

סוגיה המעסיקה אותנו וגם מטיילים רבים נוספים בשלב זה של הטיול הינה איך להמשיך את דרכנו מברילוצ`ה לכיוון דרום צ`ילה וארגנטינה. צריך לדעת שמדובר על מרחבים ענקים והמרחקים בהתאם - גדולים למדי. חציית פטגוניה בנסיעה איטית (בגלל כבישי העפר) יכולה להיות מעט מתישה, למרות שלפטגוניה יש את היופי ואופי משלה. דרך טובה להדרים היא דרך הקארטרה אוסטרל, אחד הכבישים היפים בדרום אמריקה. הקארטרה אינה רק דרך לעקוף את פטגוניה הפחות מעניינת, אלא גם חוויה בפני עצמה.

CarreteraAustral02

אני מכיר שלוש דרכים לחצותה:

  1. טרמפים היא אופציה די נפוצה אם כי בכלל לא פשוטה. צריך לקחת בחשבון שמדובר בכביש עם תנועה מאוד דלה ויתכן שתצטרכו להמתין הרבה זמן במקום כזה או אחר עד שתצליחו לתפוס טרמפ, ואם כבר הצלחתם, אתם כבר לא תלוים רק בעצמכם אלא גם בנהג, כך שאם תרצו לרדת בנקודה מסוימת עם נוף מדהים שלא רוצים לפספס, משמעות הדבר תהיה להמתין שוב פעם לטרמפ הבא. חשוב לדעת גם, שעל מנת לתפוס טרמפים תצטרכו לנוע מקסימום בזוגות - קבוצה גדולה יותר מאוד תתקשה לעצור רכב. וטיפ אחרון בענייני טרמפים: לנשים, כמו בכל מקום אחר בעולם, מומלץ לא להסתובב לבד, הסיכון מיותר. אבל, אם יש לכם זמן, סבלנות, וציוד מתאים, אז הנסיעה בטרמפים היא אולי הדרך הזולה, הטובה, והחוויתית ביותר לחצות את הקארטרה.
  2. אופציה שנייה, הינה לקחת מיניבוס בברילוצ`ה. אפשר לברר פרטים מדויקים בסוכנות של יענקל`ה, שברחוב הראשי (Mitre). אני יודע שהסיור עולה כ-650 פסוס וכולל רק את עלות ההסעה עצמה שנמשכת כ-5 ימים. המיניבוס עושה כמה עצירות לטובת לינה בעיירות שעל הדרך, ואף יחכה לעיתים על מנת שתוכלו לטייל באזור, לצלם, וכדומה. בעייני אופציה זו פחות חוויתית, כי לא תהיה לכם אפשרות לעצור בכל מקום שתרצו, ומבחינה חברתית, לא נראה לי שתוכלו לפתח קשרים עם האוכלוסיה המקומית, אלא בעיקר עם הישראלים האחרים שנוסעים איתכם במיניבוס. עם זאת, זו  דרך לגיטימית, מהירה, בטיחותית, ועל פי מה ששמעתי ממטיילים שהתנסו בה, גם לא רעה בכלל, על מנת לטייל בקארטרה.
  3. האופציה השלישית וזו שאני בחרתי בה, היא לטייל בקארטרה ברכב פרטי. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם לקנות רכב ולמכור אותו מאוחר יותר בסוף הטיול - שיחקתם אותה, תוכלו להיות אדונים לעצמכם. זה לא כל כך נפוץ בקרב המוצ`ילרים, אבל פגשתי גם כאלה שעשו את זה, ואיזה כיף להם! אם תחליטו לשכור רכב, אז עדיף ללכת על טנדר (לא חייב להיות 4X4), העיקר שיהיה גבוה בגלל הבורות הרבים שעל הכביש. הגיוני שתרצו לצרף עוד אנשים בשביל להתחלק בעלויות השכירות והדלק, וכדאי שאלו יהיו אנשים עם אותו ראש פחות או יותר כמו שלכם, ועם אותן ציפיות, כי אתם תהיו מחויבים אחד לשני במשך פרק זמן לא קצר ותידרשו להתפשר על הרצונות שלכם לא מעט פעמים. השכרת טנדר בברילוצ`ה עולה כ-110 דולר ליום. בצ`ילה משום מה המחירים נמוכים באופן משמעותי. בפוקון אפשר למצוא רכב טוב תמורת 65 דולר ליום. חשוב מאוד לבדוק מהו גובה הכנס שתצטרכו לשלם כדי להחזיר את הרכב במקום אחר, האם יש הגבלה לקילומטרג`, תנאי הביטוח, והאם יש אישור מעבר הגבול מארגsruoנטינה לצ`ילה או להיפך. אני באופן אישי, השתמשתי שוב בשירותים של Nature, שבפוקון (ראו כתבה על פוקון), פשוט טילפנתי לגלוריה שהזמינה עבורי רכב ודאגה לכל האישורים הדרושים, ואלחנדרו בדק את הרכב בעצמו מבחינה מכאנית על מנת שיהיה מוכן לנסיעה.
  4. יוצאים לדרך

    CarreteraAustral01

    ביחד עם דני, ועם עוד שני שותפים שהצטרפו אלינו, אסף ואורי, יצאנו מפוקון בשעות הצהריים כשהתכנית הייתה להגיע לקראת הערב לברילוצ`ה על מנת ללון שם ולהצטייד למחרת באוכל וכל הדרוש לנסיעה הארוכה. עדיף לערוך את כל הקניות בארגנטינה שזולה משמעותית מצ`ילה, מלבד בשר וירקות אותם אסור להעביר בגבול. התחנה הראשונה שלנו הייתה עוד בארגנטינה, באל בולסון (El Bolson), עיירה בוהמית מיוחדת במינה, עם אווירה מקסימה, נוף משגע ובירות מעולות. באל בולסון יש אינספור מקומות לטייל בהם, כולל טיולי סוסים וטרקים. בקרבתה יש שני פארקים לאומים מן היפים בארגנטינה, "Los Alerces", ו"Lago Puelo". בעיירה עצמה כדאי מאוד לטייל ב-Bosque Tallado (יער הפסלים), וב-Cabeza Del Indio (ראש האינדיאני). מבחינת לינה, אפשר למצוא צימרים וקמפינגים המתאימים לכל טעם וכיס. אנחנו נשארנו שני לילות בקמפינג "La Chacra", שהיה נקי, מסודר, עם מים חמים ואווירה מצוינת. מרכז מידע תוכלו למצוא ברח` סאן מרטין ליד הכיכר המרכזי (Plaza Pagano).

    מאל בולסון, המשכנו להדרים עוד כ-180 ק"מ עד Esquel, ושם פנינו מערבה לכיוון מעבר הגבול ב-Futalefu. זו למעשה העיירה הצ`יליאנית הראשונה שעוברים דרכה על מנת להתחבר לקארטרה האוסטרל. אבל פוטלפו היא לא סתם עוד עיירה - המבינים יודעים כי כאן נמצא הרפטינג הטוב ביותר בדרום אמריקה! 70 דולר עולה התענוג הזה. אנחנו הגענו לנקודה זו בערב חג המולד, ולא ראינו נפש חיה ברחובות מלבד כמה סוסים. בשביל לצאת לרפטינג היה עלינו לחכות יומיים, ועם רכב שכור בו המונה מתקתק, החלטנו להמשיך הלאה. הקטע שמפוטלפו עד העיירה הבאה בה כדאי לעצור, La Junta, הוא מדהים ביופיו, מפלים, נחלים, לגונות... אני יודע שאין לי איך לתאר את כל היופי הזה במילים, עליכם פשוט להתנסות בעצמכם (-:

    בפעם הראשונה בטיול, מזג האוויר שיחק לרעתי. דווקא כאן, בקארטרה, למזג האוויר חשיבות עליונה. האוהלים נשארו ארוזים ומכוסים בטנדר מאחור, והגשם הבלתי פוסק מנע מאיתנו לישון במקומות בצידי הדרך ולהינות מהנופים. נאלצנו כל פעם מחדש להמשיך לנסוע עד העיירה הבאה על מנת למצוא קורת גג כדי להתגונן מהגשם והרוחות. מתוך שבוע ימים בו טיילנו בקארטרה, זכינו לחצי יום שמש וגם זה לא רצוף. האם אפשר להתכונן מראש לזה? כנראה שלא - מזג האוויר באזור זה בלתי צפוי, לעתים השמיים היו מתבהרים לכמה דקות, הזדמנות שניצלנו כל פעם בשביל לעצור ולשלוף את פק"ל הקפה. בלה חונטה העברנו את הלילה הראשון בקארטרה, בבקתה יפה, "חוגגים" את חג המולד באכילת Pan Dulce, ובשתיית Sidra, נאמנים למנהג הארגנטינאי. משם המשכנו ל-Puyuhuapi, עיירת שכוחת אל, מכוערת מאוד בעיניי, בה גם התקשנו למצוא מקום לינה. רוב תושביה עוסקים בתחזוקת הקארטרה, ללא הצלחה רבה יש לומר, אם לשפוט על פי תנאי הכביש. עם זאת, צמוד לעיירה נמצא הפארק Queulat, שמורה בה אפשר לטייל עד הקרחון התלוי, אם וכאשר מזג האוויר יאפשר זאת. לא לנו.

    היעד הבא היה Coyhaique, העיר היחידה בקארטרה ובירת המחוז. מדובר בעיר די מפותחת בה ניתן לערוך קניות במחירים פחות או יותר סבירים. מעבר לכך, יש בעיר גם פארק לאומי נחמד וכמה תצפיות יפות. אם פתאום אתם משתוקקים לאכול במסעדה, כאן זה אפשרי, אבל לדעתי היחס איכות-מחיר לא משתלם ועדיף להתאפק עד ארגנטינה. כ-150 ק"מ דרומית ל-Coyhaique, מגיעים ל-Villa Cerro Castillo, כפר קטן עם אנשים מקסימים בו נתקלנו ביחס מאוד חם מצד המקומים. משפחה אחת מאוד נחמדה אירחה אותנו וברצוני להמליץ עליה: Don Niba, ברח` Los Pioneros 872. אחת מבנות המשפחה, קארולינה שמה, עובדת במרכז המידע שבכניסת הכפר ועזרה לנו עם טיפים ומידע. הכפר נמצא צמוד לשמורה סרו קאסטיאו, ומומלץ לטייל בה עם סוסים עד מעלה ההר והלאגונה. הטיול, עם מדריך צמוד, נמשך כ-6 שעות, עולה כ-25 דולר וכולל גם ארוחת בשרים בסוף. אם מדרימים עוד 100 ק"מ עדיין בתוך הקארטרה, מגיעים ל-Puerto Rio Tranquilo, כפר יפיפיה השוכן לו על חופי האגם Carrera. ב"טרנקילו" אפשר להפליג למערות השיש, ואפשר פשוט לשכב על חוף, לנוח ולהינות מהנוף.

    מפוארטו טרנקילו ועד Chile Chico, שם למעשה סיימנו את המסע בקארטרה, נסענו תמיד צמוד לאגם General Carrera, וזה היה בעיניי הקטע הכי יפה מבחינת נופים בכל הקארטרה. חייבים לעבור אותו בזהירות רבה ובנסיעה איטית - הדבר נכון לגבי כל הקארטרה אבל כאן על פי כמה וכמה. יש לזכור כל הזמן שבאנו הנה לטייל ולהינות מהאנשים והנופים, נהיגה אחראית תבטיח לנו לסיים את הטיול כפי שתכננו. לסיכום של שבוע בדרכי הכביש היפיפיה הזה, אני מציין שלוש נקודות שבעיניי שווה להתעכב בהן: פוטלפו, סרו קאסטיאו ופוארטו טראנקילו. אחרי מעבר הגבול, שוב לכיוון ארגנטינה בבלוס אנטיגואוס, נפתחות בפנינו שתי אופציות עיקריות: האחת היא לחזור צפונה על מנת להחזיר את הרכב, או פשוט להמשיך להדרים כשהרכב איתנו. בחרנו באופציה השנייה, המשך דרומה, חציית הפטגוניה והגעה עד אל קאלאפטה (El Calafate). בדיעבד, הייתי עושה אחרת, או להשאיר את הרכב בסוף הקארטרה ולשלם את הקנס, או לחזור צפונה, להחזיר את הרכב בפוקון ולקחת רק אז אוטובוס לאל קאלאפטה. אסביר גם למה: כשעתיים מאל קאלאפטה נמצאת El Chalten, בירת הטרקים של ארגנטינה, ממנה יוצאים לFitz Roy, אחד הטרקים היפים של ארגנטינה. מעבר לכך, כעשר שעות דרומה, ושוב בשטח צ`יליאני, מגיעים לפוארטו נטלס ממנה יוצאים ל-Torres Del Paine, הטרק הידוע ביותר בצ`ילה. רק שני הטרקים האלה דורשים כעשרה ימים, וזה עם מזג אוויר טוב. להעמיד את הרכב כל כך הרבה זמן בצד, בעלות של 65 דולר ביום, כמובן שלא עולה על הדעת.

    כפי שסיפרתי קודם, סבלתי במהלך כל חודש דצמבר ותחילת ינואר ממזג אוויר קטסטרופלי, ונאלצתי לוותר על שני הטרקים המדהימים האלה. אילו הייתי מטייל שוב באזור, אני חושב שהייתי מוותר מלכתחילה על הרכב, נוסע בקארטרה האוסטרל בטרמפים, ממשיך משם באוטובוס לאל קאלאפטה וממתין שם למזג אוויר טוב שיאפשר לי להנות משני הטרקים שמניתי קודם. אני דוגל בלטייל ללא מחויבויות ואילוצים של זמן, אבל כאן משום מה יצרתי אותן לעצמי מבלי להתכוון. טעות בתכנון ממנה אני מקווה להפיק את הלקחים הדרושים להמשך הטיול.

    CarreteraAustral03

    מגיעים לארגנטינה

    חציית הפטגוניה עד אל קאלאפטה:
    אחרי שעברנו את הגבול, הגענו לעיירה הראשונה בארגנטינה, בשם לוס אנטיגואוס (Los Antiguos), לא מצאנו בה משהו מיוחד, מלבד האפשרות לתדלק במחיר מצחיק, 0,4 דולר לליטר, וזה מכיוון שהדלק בפטגוניה הארגנטינית מסובסד על ידי הממשל. שוב נדהמתי מהשינוי הרדיקאלי באקלים ובנוף כאשר חוצים את האנדים ממדינה למדינה. כל כך ירוק בצד הצ`יליאני ופתאום מופיע לו המדבר בצד הארגנטיני. אם על נופים מדובר, ידיהם של הצ`יליאנים על העליונה. בעיירה הבאה, פריטו מורנו (Perito Moreno) שמה, ולא להתבלבל עם הקרחון המתנפץ, חזרנו להינות מיתרונותיה הרבים של ארגנטינה. בקמפינג בו העברנו את הלילה, הכנתי לנו אסאדו ארגנטינאי טיפוסי, שהעלה אותנו כמה רמות בסולם מצב הרוח, לקראת נסיעה של כ-700 קמ` בתוך הפטגוניה המדברית עד קאלאפטה. הנסיעה עצמה היתה מעט מתישה, ללא כל הצמחיה, הלאגונות והפסגות כפי שהיינו רגילים עד כה, אבל עם בעלי חיים מעניינים שהופיעו להם מדי פעם, כמו ארמדילים, יענים, קונדורים, עזים וכבשים.

    אל קאלאפטה:
    מתגוררים באופן רשמי בעיירה כ-8,000 איש, אבל בעונת התיירות שבין דצמבר למרץ, האוכלוסיה גדלה לכ-20,000. מדובר בעיירה מקסימה ומאוד יקרה שמתקיימת בעיקר מתיירות. זהו לא מקום בשביל להכיר מקומים, כיוון שברחוב תראו רק תיירים. הקרחון פריטו מורנו מושך כל שנה אלפי תיירים מכל העולם שבאים לכאן לצפות בתופעת טבע באמת נדירה, אולי הכי מיוחדת שראיתי אי פעם: גושי קרח בצבע תכלת עם מימדים עצומים מתפרקים מדי פעם כתוצאה מהחום וגורמים להתנפצויות קולניות אדירות. אפשר בקלות להישאר יום שלם במקום ולהתבונן בדבר המהפנט. ניתן גם להפליג סביב הקרחון ואפילו לטפס על הקרח, בסיור מודרך כמובן, ועם ציוד מתאים.

    הקרחון מהווה את האטרקציה העיקרית באזור, אבל לא היחידה, יש אפשרויות רבות לביצוע ספורט אתגרי, טיולי סוסים וטרקים, אם כי אוהבי הטרקים יעדיפו אולי לקפוץ כבר לאל צ`לטן ולטרק בפיטץ רוי. באל קאלאפטה, יצא לי לחגוג את תחילת השנה החדשה. לקראת חצות, עלינו עם דני לנקודה גבוהה ונהננו ממופע זיקוקין שלא זכרתי כמותו: מכל בית, חצר, גינה, מסעדה ובית מלון בעיירה, נורו אלפי זיקוקין באוויר, והיה נראה לרגע כי מתגוררים כאן עשרות אלפי אנשים. פשוט מדהים. אסף ואורי, כל אחד ותכניותיו, נשארו בעיירה כאשר דני ואני חזרנו לברילוצ`ה, שם נפרדתי ממנה והמשכתי לבדי לפוקון על מנת להחזיר את הרכב. בסאן מרטין פגשתי במקרה שתי בנות מקסימות מרמת הגולן, מעיין ולירון, שהצטרפו אליי עד פוקון.

    חזרה לפוקון

    טרק הטרוורס:
    בפעמים הקודמות בהן הגעתי לפוקון, הפארק הלאומי ויאריקה (Villarrica), המוכר גם כהטרוורס, היה סגור למטיילים בעקבות מזג האוויר. הדבר נכון היה גם לגבי שאר הפרקים באזור, כמו Puyehue למשל. אני כותב שורות אלה אחרי ששלושה ישראלים אבדו בפארק זה וחולצו בשלום רק כעשרה ימים אחרי. אספר לכם שאלפי מטיילים ישראלים נשמנו לרווחה כאשר נודע לנו על חילוצם, אירוע העסיק גם את העם הצ`ליאני שעקב בחדשות אחרי ההתרחשויות. מניח שגם בארץ הסיפור לא ירד מהכותרות. בלי לשפוט אף אחד, ואינני בקיא בפרטים המדויקים, הייתי רוצה לומר דבר אחד, אולי למען שלומם של דורות המטיילים הבאים: בשום פנים ואופן, אין להיכנס לפארקים סגורים. הפעם, וזו השלישית שאני מבקר בפוקון, קיבלתי מג`ינה את הבשורה המאוד משמחת כי הפארק ייפתח למחרת. במהרה תליתי מודעה בהוסטל לחיפוש שותפים לטרק, ותוך כמה דקות התגבשה הקבוצה שעתידה הייתה להיות הראשונה מזה שנה לטייל בפארק, ומבחינתי, פיצוי הולם לפיספוס שני הטרקים בדרום. מעיין ולירון, הבנות שאספתי על הדרך, הצטרפו גם כן לקבוצה, וביחד עם אלי, איש יקר מקרית מלאכי, ורני ושרון, זוג מהנדסים מתל אביב, התחלנו להתאגן עוד באותו ערב על הציוד הדרוש לטרק: אוכל לשישה ימים למרות שתכננו לטרק רק שלושה, גזיה וכלי בישול, אוהל, שק שינה, ביגוד חם, נעליים טובות, וכו`. למזלנו לא היה צורך לסחוב איתנו גם הרבה מים, כי הפארק שופע מקורות.

    במהלך הטרק הודיתי לעצמי שרכשתי עוד בארץ ציוד איכותי. היום הראשון היה מאוד קשה, הלכנו הרבה שעות, לרוב בעלייה, עמוסים במזון ורדופים על ידי ה"טבנוס" - היתושים האזוריים, לא הצלחנו להיכנס לקצב טוב ולהגיע למחנה הראשון. העברנו את הלילה בתוך יער על מנת להתגונן מהקור והרוחות, אבל פיגרנו בכמה שעות יחסית לזמנים שקבענו לעצמנו מראש. היום שני לעומת זאת היה מדהים. נופים משגעים, הליכה קלה ומצב רוח טוב. השביל, מסומן היטב, עבר לא פעם דרך שדות שעדיין היו מושלגים, באחד מהם, החליקה מעיין על השלג והתגלגלה כמה מטרים אל מורד ההר והתנגשה בסלע קטן. די נבהלנו בהתחלה, אבל למזלנו היא קיבלה רק כמה מכות יבשות וקמה על הרגליים כמו גיבורה. בלילה ישנו על שפת לגונה מדהימה עם חול ים ומוקפת הרים מושלגים. ביום האחרון הגברנו את הקצב באופן משמעותי, ורק עצרנו לאכול בלגונה נוספת, יפה אפילו מקודמה. יש בפארק מקומות כל כך יפים, שאילולא היינו קובעים עם ג`ינה מועד להסעה חזרה להוסטל, היינו שוהים בהם אולי מספר ימים. אבל כיוון שלא היינו מעונינים להקפיץ את משטרת צ`ילה ומסוקיה, החלטנו להמשיך כפי שתוכנן. עם איחור של כמה שעות הגענו לתחנה האחרונה, משם אלחנדרו אסף אותנו ולקח ישירות למקלחת החמה. למחרת נפרד כל הצוות בארוחת בוקר חגיגית, וכל אחד המשיך בדרכו. אני, מרוצה מאוד מהטרק המפצה שקיבלתי, עליתי על אוטובוס לילה לסנטיאגו ומשם למנדוזה, עיר הולדתי.

    על המפגש עם אחי אחרי 5 שנים, ועם חברי ילדות לאחר 10 שנים שלא ראיתי אותם, ועל הטיול במנדוזה היפיפיה שלי, אספר לכם רק בכתבה האחרונה, כיוון שאני נמצא כעת כבר בברזיל, ובכל מקרה אסיים את הטיול עם ביקור פרידה במנדוזה, ארץ השמש והיין הטוב. אם כך, בכתבה הבאה, נעשה מעבר חד למדינה הטרופיקלית שמצפון, החל מהקרנבל המיוחד והמטורף של אולינדה ורסיפה, דרך האנשים, המנהגים והתרבות של ברזיל, וכמובן סיפורים וטיפים על החופים הכי יפים.
    ניפגש שוב בקרוב!

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife