• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

טרק הסלקנטאי: מסלול 5 ימים למאצ’ו פיצ’ו - דניאל וינקלר

היום הראשון
Mollepata – Soray pampa

נסענו במונית בחמש בבוקר, נסיעה של שעה וחצי מקוסקו, פרו עד לכפר Mollepata +2900. בכניסה לכפר רצו שנשלם 64 סול כניסה לשמורה אבל הצלחנו להוריד אותם ל28  סול כ"א. יצאנו לדרכנו ב-9, מכיוון הפלזה-דה-ארמס-  צפ’-מערבה בעליה מתונה לכיוון Cruz pata בגובה 3300+, שם יש "גזלן" שמוכרת קצת אינקה-קולה ושאר שטויות. הגענו אליה בשעה 11:50, רק בדיעבד התברר לנו שהשביל שלנו שורץ בעשרות צ’ולות שמוכרות מוצרי שק"ם וקראנו לשביל, לכן, טראק (האינקה-) קולה. כמו כל ישראלי טוב לא נכנענו למחירים המופקעים שלה והמשכנו בעליה צפונה לארוחת צהריים בכתף טופוגרפית בנקודה הנקראית Sayllapata +3450 (הגענו לשם אחרי כשעה. ב12:45).  אחרי שהאוכל התעקל, אפשר היה להמשיך בעליה מתונה צפונה, על שביל עפר לכלי רכב (מימין מקביל אלינו זורם נחל ה-Blanco). בשעה 15:00 לערך, הגענו לנק’ Challacancha +3500, בה גם יש נקודת מנוחה. המשכנו במעלה הדרך, עד לSoray Pampla בצל ההר המושלג Tucarhuay לארוחת ערב ושינה.


בוא אלי פרפר נחמד - במעלה נהר Blano לכיוון חניון הלילה ולמרגלות הסלקנטאי

 
 היום השני
Soray pampa – Collpampa

קמנו ב-7 בבוקר, כשרוני הילד החמוד מגיש לנו תה לאוהל. רעיון טוב לאמץ לטיולים בארץ, חבל שאי אפשר לקחת את רוני החמר איתנו חזרה.. ארוחה בסיסית של לחם וריבה, והלאה-עלייה צפונה לSalkantay Pampa בגובה 3800+ (45דק’ מנק’ הלינה עוד אתר קמפינג במישור הנחל שמשמש כנראה את המטפסים להר עצמו). שמנו קרם הגנה כי התחיל להיות חם, וטיפסנו זיג-זג (Siete Culebras), עד לקצה ערוץ בו ראינו לגונה:( Soirococha Soyroccocha), בגובה 4200+. משם, חצי שעה ל-Abra Salkantay +4600=האוכף עצמו שנמצא בין הר ה-Tucarhuay במזרח להר הסלקנטאי (6264+) במערב. באוכף עצמו יש המון רוג’ומים (Apacheta), בטח כל מטייל מוסיף אבן משלו למגדל. אחרי תצלום הכרחי, ירדנו מטה בערוץ לכיוון Huayraqmachay, חניון ארוחת הצהריים שנקרא גם "עין הרוחות" Eye of the wind, ממנו אפשר לראות היטב את הר Humantay +5917 שלו צורת פירמידה (האזור היה כולו מעונן ומעורפל כרגיל). מהחניון עצמו, הנוף תוך רגע משתנה מנוף פתוח של עשב והרים מושלגים, לנוף של יערות ג’ונגל! (צמחיה סמי-טרופית, ג’ונגל גבוה..). קו הצמחייה הזה נקרא גם La ceja de Selva (Eyebrow of the jungle), וממנו והלאה ניתן לראות צמחיה סבוכה: במבוק, היו סחלבים ורודים יפים, מיני שרכים ושבטבטים (שהם צמחיה פרימטיבית), ממש יפה! כך בשעה 17:50, לעת חשכה, הגענו לחניון Collpampa +2920, בנק’ מפגש נחל הHumantay המגיע ממזרח, עם נחל הChalan שמגיע מדרום לכיוון צפון.


נוף ההרים סביב במעלה לאוכף בין הסלקנטאי ל- Tucarhuay


שינוי בנוף: יער סבוך. בירידה בנחל Humantay

היום השלישי
Collpampa-Santa teresa

קמנו ב-7 כרגיל לארוחת בוקר והתחלנו בירידה צפונה בתוואי נחל ה Santa teresa. מצפון לחניון הלילה, במורדות הצפוניים של השלוחה יש מעיינות חמים (3סול) אבל לא נכנסנו אליהם והמשכנו צפונה ל (Luscamayo Hatun Poccos) בו יש מישור דשא רחב ידיים וחניון לילה. אחרי מנוחה קצרה המשכנו הלאה לLa Playa  Sahuayaco )+2064), בשעה 13:00 לערך, לטובת ארוחת צהריים טובה. זהו חניון לילה ליד כפר עם ביה"ס גדול וממנו והלאה יש שביל עפר נוח בו ירדנו עם מיניבוס (50 דקות) לכיוון Santa teresa)+1900). שמנו את הציוד באוהל והלכנו ישר ברגל למעיינות החמים, חצי שעה משם (10 סול דמי כניסה): בירידה צפונה לנהר ה-Urubamba  הרחב, ומערבה (שמאלה) עד שנתקלים "בנווה-מדבר" יפה!

היום הרביעי
Santa teresa – Aguas calientes

קמנו שבעים ושמחים אחרי שבלילה הקודם אכלנו טוב ויצאנו צפונה בירידה למטה לנהר אורובמבה. חצינו את הגשר ליד ההריסות של העיר הישנה שנהרסה ברעידת אדמה, ופנינו מזרחה (ימינה) במעלה הנהר לכיוון התחנה ההידרואלקטרית. ההליכה משמאל ובמקביל לנהר בין מטעי בננות,קוקה, ותירס. אחרי שעתיים פוגשים בנק’ מדהימה בה פורצים מים בעוצמה רבה במפל מתחת לשביל. הנקודה נקראית:  zona de caida de rocas)+1715). מתברר שלא מדובר במעיין אלא בנק’ בה הצינור של תחנת הכוח מחזיר את המים חזרה לנהר, לאחר שהשתמשו בכוח-המים להנעת הטורבינות (נ.צ 762,402/854,190 ברשת UTM). מיד אח"כ הגענו לתחנה ההידרואלקטרית (לפניה יש מפל מים מרהיב, מתברר שהוא מלאכותי: הצינורות מעלים את המים לגובה ומשתמשים בכוח הנפילה החופשית לייצור אנרגיה). ליד תחנת הכוח יש תחנת רכבת עם מלא דוכנים. לאחר הפסקה , התחלנו ב-9 ק"מ הליכה על הפסים ("רק על הפסים") לכיוון הכפר Aguas Calientes)  1990+).


המאצ’ו פיצ’ו בערפל הבוקר

היום החמישי
Aguas Calientes – Machu Picchu

קמנו ב3:30 בבוקר, ארוחת בוקר/לילה וחזרה צפונה לכיוון גשר האוטובוסים העולים למאצ’ו פיצ’ו. יש שביל מדרגות שמושך מעלה עד האתר, משעה 4:43, ב-5:23 הגעתי למעלה. האתר נפתח רק בשש ונותר לנו לחכות ולרוץ מיד "במרוץ למיליון" להשיג מספר בתור הכניסה לאתר הWaynaPicchu. ביקשנו לעלות בסבב המבקרים השני משעה 10:00 (כי בבוקר יש ערפל שמסתיר את הנוף). הוואינה פיצ’ו, בגובה 2634+ משמעותו "הר צעיר" בשפת הקצ’ואה המקומית לעומת "הר זקן" שזהו המצ’ו פיצ’ו (2432+), מושג שטבע גרמן גרינג, כרטוגרף גרמני ב1874. האתר היה ידוע לפרואנים עוד קודם לכן אך היה זה Hiram Bingam מאוניברסיטת "ייל" שב24.7.1911 גילה את הריסות האינקה המדהימות שבו, והביא אותם לידיעת הציבור (בעת ביקורו היו 2 משפ’ פרואניות שעיבדו את הטראסות באתר). מצ’ו פיצ’ו נבנה ע"י Pachacuteq  בשנת 1478, גרו בו 1000 אנשים (800 חיילים)- היה זה מבצר צבאי שממנו יצאו בני האינקה במסעות לכבוש אזורים חדשים בג’ונגלים בדרום. רק 50 שנים היה בשימוש כי כשפרנסיסקו פיזארו הגיע ב-1732 האתר ננטש. הוא נבנה במיקום בין הר ה Veronica בצפון, וילקבמה בדרום, סלקנטאי במזרח ו-Pumacia במערב. הנוטשים ברחו לג’ונגלים וייסדו כנראה עיר שעדיין לא נמצאה Paititi / El Gordo. מי שימצא אותה יהיה בוודאי עשיר, עם כל האוצר..!

מעט גיאולוגיה:
המצ’ו פיצ’ו הוא חלק מבאתולית וילקבמה (גוף חדירה מגמתי-פלוטוני גדול שהתגבש ממגמה בעודו בעומק). הרי האנדים מכילים בין השאר, כ-800 גופים פלוטוניים נפרדים והם תוצאה של תהליך ההתנגשות בין לוח נסקה האוקייני (הלוח הטקטוני שנמצא מערבה לדרום אמריקה) שנע מזרחה, התנגש והופחת מתחת ללוח דר’-אמריקה היבשתי, ויצר את שרשרת הרי האנדים. באתולית וילקבמבה גילו מתוארך ל250 מיליון שנים, הסלע העיקרי: גרניט אפורה עם תכולה עשירה של קוורץ, מיקה ופלדספר. 

מראה המאצ’ו פיצ’ו מפסגת הוואינה פיצ’ו

 

 salkantay-map

01bright

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife