• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

האזאנגאטה - פרו - אורעד רוקח

"שמעתי על משהו מגניב, טיפוס של 12 יום על ה- Azanghate". ככה, בשורה אחת במייל, מתחיל מסע מפרך של 12 יום שכולל את טרק האזנגטה המפורסם, והתוספת המיוחדת שלנו- טיפוס על האזנגטה עצמו, הר בגובה של 6382 מ´.
הכל מתחיל חודש וחצי קודם לכן בהוארז, בירת הטרקים של פרו. יונתן שפנדורף, איתי רובל ואני, 3 מוצ´ילרים בדרום אמריקה, נפגשים. טרק הוואיאוש, טיפוס על הויאנרחו (5700מ´) וטרק האלפאמיו הופכים אותנו לחברים עם "שריטה" לטיפוס. יונתן ממשיך לקוסקו בעוד איתי ואני עוברים דרך הקולקה קניון באריקיפה, שם קיבלנו את המייל. למרות שלקח לנו למעלה משבוע לקבל את ההחלטה, ידענו מהרגע הראשון שלמעשה אין לנו ברירה. נלכדנו ברעיון, וזה רדף אותנו ולא הרפה.
אחרי מעט הכנות ובירורים סגרנו עם חברת Apu Azanghate (היחידים שמצאנו שמציעים את הטיפוס) את כל הפרטים, ומלאי התרגשות התכוננו ליציאה. ואז החלו הפחדים... 6382מ´... קיר בזוית של 80 מעלות ובאורך של 180 מטר... מחנה בגובה של 5600מ´
האם השתגענו???

7/8 יום 1
אורזים את המוצ´ילות, אוספים דגל ישראל אצל תופרת, ויוצאים ל-6 שעות נסיעה לעבר Tinki, נק´ המוצא של הטרק, אותו אנחנו עושים מהכיוון ההפוך. Tinki הוא כפר קטנטן, אך אפשר לקנות בו מעט אוכל בסיסי. אוכלים ארוחת ערב במסעדה מקומית, שכוללת לראשונה עבורנו, בשר אלפקה (דווקא לא רע).חוזרים להוסטל, משחק "יניב" קצר (איתי מבצע מהפך מדהים של 160 נק´!) ולישון. מחר מתחילים את הטרק...

8/8 יום 2
קמים בבוקר, מעיפים מבט ראשון על האזנגטה, ומתחילים בהליכה קלה לעבר Calachaca, שם נבלה את הלילה. למרות שעולים, מדובר ביום קל למדי, סה"כ 3 שעות הליכה. אנחנו הולכים, בעיקר בשתיקה, כל אחד ומחשבותיו. וברקע האזנגטה, מהמם ומאיים בעת ובעונה אחת, מאיים להשתלט על המחשבות בכל רגע.
6382מ´... האם השתגענו?
סוגרים את היום במעיינות חמים והולכים לישון.
6382מ´...

9/8 יום 3
קמים ואוכלים ארוחת בוקר מפנקת (פנקייק עם ריבת חלב), ומתחילים לעבור על הציוד. חוץ משק שינה אחד שמעורר חשש, הציוד עושה רושם מעולה. מסיבה לא ברורה אנחנו מתעכבים, ויוצאים רק בשעה 13:30.
את ההרים המושלגים ואת לגונות הטורקיז המדהימות ציפינו לראות. מה שלא ציפינו לראות זה דיונות חול בגובה של 4500מ´. איך לעזאזל הם הגיעו לשם? ממשיכים בדרכנו וכמובן שפוגשים בדרך (בלתי נמנע) קבוצת צרפתים בגילאי 50-60 שמטפסים גם הם על האזנגטה. כמובן שהם יעשו את זה ביותר קלות מאיתנו... 
מגיעים למחנה בגובה 4800מ´, אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון. מחר מצפה לנו טיפוס אימון לפיסגה של 5600מ´.
6382...

10/8 יום 4
למרות חשש כבד מלילה קפוא, שקי השינה שקיבלנו (ביחד עם שלנו) הוכיחו את עצמם, ונהנינו מלילה חמים. קמים מוקדם בבוקר (05:00), ויוצאים לכיוון Maria Huamantilla, ההר עליו נטפס. יונתן, שהתחיל את הטרק קצת מצונן מתחיל להדאיג עם כאב ראש, אבל אין לו מה לבכות, הכל באשמתו (בגלל שיונתן הציע את הרעיון, כל דבר שקורה הוא באשמתו). לגונות (ספרתי לפחות 10) ורכס מושלג בלתי נגמר הופכים את הדרך לתחילת הקרחון לחוויה מדהימה ביופיה (את רוב הנופים רואים גם מהמסלול הרגיל, אך לא מעט נופים ייחודיים לטיפוס). מתחילים, איך לא, בטיפוס קיר של כ- 75 מעלות. ככה, בשביל החימום. הטיפוס נמשך ונמשך, האויר הולך ונגמר, אך שדות הקרח ושאר נופים שווים כל רגע, והשמש הנפלאה שמעל הופכת את הטיפוס למהנה ביותר. צעד ועוד צעד חסרי נשימה, ואנחנו בפיסגה. למיטב ידיעתי, הישראלים הראשונים לעשות זאת. אנחנו גם הישראלים הראשונים לטפס על האזנגטה, כבוד שכולנו מצפים לו. תמונה עם הדגל, שוקולד איכותי בתור "צ´ופר פיסגה", ומתחילים לרדת בסנפלינג, בשביל האימון. פיסגה שלישית מעל 5000מ´ הסתיימה בהצלחה. עוד 3 ימים לדבר האמיתי...

11/8 יום 5
עוד לילה חמים ב-4800מ´ מסתיים מוקדם מהצפוי כי איתי האפוץ מעיר אותנו ב-06:30 במקום ב-07:30, ומתעצבן על השעון המעורר שלא צלצל. מחוץ לאוהל הכל מכוסה קרח. יונתן מפיל את מברשת השיניים שלו, ונאלץ להכניס את היד לתוך אגם קפוא בשביל להחזיר אותה. רעיון שלו, בעיה שלו...
מתחילים ללכת ולראשונה עננים מסתירים את השמש. לקראת סוף הפס אנו נתקלים בעשרות רוג´ומים נגד רוחות רעות. אגדה מקומית מספרת שרוחותיהם של אנשים רעים נידונו לרדוף את האזנגטה לנצח, כעונש על חטאיהם. עוד מחשבה מעודדת לקראת הטיפוס...
שאר היום עובר ללא אירועים מיוחדים (את הנוף המדהים ראינו כבר אתמול). היום הארוך (אך לא קשה מדי) נגמר בנק´ היציאה לטיפוס, שוב בגובה 4800מ´. מחר נטפס 800מ´ עם ציוד על הגב למחנה השני, Campo Alto, שם נבלה את חצי הלילה שלפני הטיפוס.
יונתן והרעיונות שלו...

12/8 יום 6
מתעוררים לבוקר בהיר, בלי אף ענן באופק. רק שיהיה כך גם מחר... 
אוכלים ארוחת בוקר כמעט בלי לדבר. קרוב כל כך לאזנגטה הטיפוס מאיים מתמיד. מכניסים את הציוד למוצ´ילות ובודקים את המשקל- בסביבות 15 קילו. קשה, אבל נשרוד. אנחנו ממש לא מקנאים במדריכים שסוחבים משקל כפול. עדיין לא יוצאים. מתברר שאוכלים ארוחת צהריים לפני הטיפוס. ב- 10:00 בבוקר. דרך אגב, האוכל מעולה וכולל עכשיו אורז ואספרגוס.
מתחילים בטיפוס. השרירים שורפים ואין אויר. אנחנו באמת מטפסים רק 10 דקות? 
הטיפוס נמשך ונמשך, והמחשבות נודדות לכל כיוון אפשרי, רק לא לחשוב על הקושי. מזל שיש כדורגל...
באחת העצירות איתי ואני מתווכחים מה עדיף, טיפוס עם משקל לא בשלג, או טיפוס בשלג בלי משקל. מסקנה- לעשות את הטרק על סוסים! יונתן והרעיונות שלו... 
כ-שלוש שעות מרגע היציאה מגיעים למחנה, ומחכה לנו הפתעה נעימה- לא ישנים על שלג! על סלעים כן- אבל לפחות לא על שלג. לכולנו יש כאב ראש קל- מקווים שיהיה בסדר. אנחנו קצת חוששים מהלילה, לא בגלל הקור אלה בגלל מחסור במים. אין לנו בכלל, ומאד יבש בגובה.
לפני השינה מנסים, ללא הצלחה, לחשוב על משהו אחר מלבד הטיפוס.
13/8 יום 7
באמת שלא חשבתי שככה זה ייגמר. איזו אכזבה... 160מ´ מהפסגה המדריך אומר שתנאי השלג לא מאפשרים להגיע לפסגה וחייבים לרדת.זה דווקא התחיל כל כך טוב... קמים ב- 03:00 בבוקר, ועולים על ציוד. לארוחת בוקר אנחנו מקבלים נוזל אדום ומוזר. המדריך אומר שזה טוב לגובה, אז אוכלים. ממיסים שלג לשתיה, פחות מבקבוק אחד לשלושתינו. יוצאים לדרך ב-05:00, השמש עולה, שמים בהירים, אין רוח. מזג אויר מושלם. אחרי כשעה מגיעים לחלק הכי מאיים של הטיפוס- קיר של 180מ´ בזוית של 80 מעלות. המדריכים מטפסים כדי לבנות תחנה שתקל עלינו את הטיפוס, ואנחנו מחכים. שעתיים. למרות שאיתי ואני ניסינו לבנות בימים האחרונים מערכת יחסים חיובית עם ההר (דיברנו איתו כל יום), זה לא כל כך עבד, ואבנים מתמוטטות עלינו בלי הפסקה. הם לא מספיק קרובות בשביל לסכן, אבל עדיין מפחידות. 

אחרי שכבר הרגשנו נטושים ושקלנו לחזור למחנה, הגיע המדריך והתחלנו לטפס בעזרת חבל. מטפסים ומטפסים והקיר לא נגמר. אני מעיף מבט למעלה כדי לראות כמה נשאר. איזו טעות... נראה שהקיר פשוט לא נגמר. זה עוד ויכוח שלי ושל איתי. האם עדיף לטפס ביום, כשפחות קר אבל רואים מה מטפסים, או בלילה, שאין את היאוש של לראות מה מטפסים, אבל קפוא. אני תומך בטיפוס יום. בסופו של דבר מסיימים את הקיר, ועוצרים לנשום ולאכול צהריים. אנחנו מאושרים. עברנו את החלק הכי קשה בטיפוס (היינו רוצים), אנחנו מעל 6000 מ´ ויש מספיק זמן להגיע לפסגה. 3 צעדים מספיקים כדי להבהיר לנו כמה טעינו, כאשר אנחנו שוקעים בשלג עד למתניים. ככה אנחנו מפלסים את הדרך למעלה, נחושים להגיע לפסגה. כולנו סובלים, אך יונתן יותר מכולם. האזנגטה מבהיר לנו שוב שאנחנו לא רצויים כשקרחון ענק מתמוטט 200מ´ מעלינו, במסלול לפסגה. למזלנו הוא נשאר למעלה ולא יוצר מפולת.
כשעה וחצי לאחר ארוחת הצהריים, המדריך מפיל את הפצצה: הגענו לסדק גדול מתחת לשכבת השלג העליונה, ומסוכן מדי לעבור מעליו. אין לנו מספיק זמן להקיף אותו, וחייבים לרדת. אנחנו מסרבים לוותר, אך גם המדריך. לאחר 10 דקות של ויכוחים אני שואל אם אפשר לזחול מעליו, תוך כדי שאני מדגים זחילה. וכך, בזחילה שהייתה גורמת לסמל שלי בטירונות להתגאות, עברנו את הסדק. שום דבר לא יעצור אותנו עכשיו מלהגיע לפסגה. 

ממשיכים לפלס את דרכנו בשלג בלתי אפשרי. בהליכה עם אפשר, על הברכיים אות בזחילה. מטר אחרי מטר, העיקר להמשיך למעלה. יונתן נשבר. "תמשיכו לפסגה בלעדי, אני לא יכול יותר". "שתוק ותמשיך לטפס" איתי עונה לו. הוא ממשיך. כאב הראש דופק בלי הפסקה, הריאות זועקות לחמצן שלא מגיע, השרירים מתפוצצים מהמאבק המתמשך בשלג העמוק, והגרון יבש מחוסר שתיה. בשביל להרטיב את הגרון אוכלים קצת שלג, לשאר אין תרופה. צעד אחר צעד, הפסגה הולכת ומתקרבת. ואז נופלת הפצצה בפעם השניה. "השלג עמוק מדי, אין שום אפשרות להגיע לפסגה". הפעם הוא לא מוכן לוותר. חייבים לרדת. אני ישקר עם אני יגיד שחלק בי לא שמח, אבל ההרגשה הכללית הייתה דיכאון עמוק, שאני לא זוכר כמותו שנים. הוא הפתיע גם אותי בעוצמתו. בגובה של 6220מ´, 160מ´ מהפסגה, אנחנו נאלצים לרדת. העובדה שאולצנו לרדת ולא ויתרנו היא נחמה קטנה בלבד. הירידה לוקחת לא פחות זמן מהעליה, אך הפעם כבר אין שמש, והאצבעות מתחילות לקפוא. קפואים ומבואסים אנחנו מגיעים למחנה והולכים לישון. אנחנו כבר לא נהיה הישראלים הראשונים על האזנגטה. מישהו אחר יכבוש את הפסגה, אולי בהשראת הכתבה. גם זה לא מנחם. כל מה שנשאר עכשיו זה לנסות ולהנות מאחד הטרקים היפים בפרו. אני בספק עם אני יכול. ואחרי שנשבעתי בפעם השניה (הפעם הראשונה אחרי הויאנרחו) לא לטפס יותר לעולם, אני עומד להפר את השבועה בפעם השניה. אני רק מחכה להר הנכון...

 

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife