01bright

01bright 01bright

01bright

יומן מסע בפרו - אינקה טרייל (מאצו פיצו) - שרון סופר

היות וכמות המטיילים באינקה טרייל מוגבלת סגרתי את המסלול מהארץ כבר בחודש מרס דרך הבית של פיסטוק. מסיבה ברורה נוח לדבר בשפת האם שלי, והספרדית שלי הייתה שווה לכלום. תומר מפיסטוק נתן לי את הפרטים הרלוונטיים וכך יצא שב- 27-08-2006 נרשמנו ל –Inca trail לאחר העברה בנקאית של 250$ לאדם כולל נסיעה חזרה. בהמשך הוספנו עוד 60$ לפורטר שייסחב מוצ’ילה אחת עבור שלושתנו.
היום הראשון
נאספנו מה- Hunary Hostal בשעה 6:30 שעה מוקדם מהצפוי, כך שבעצם התעוררנו עם האיסוף. השתדלנו למהר וב- 7:00 חברנו לשלישיית אוסטרלים נחמדה (אד, מלני ומליאני) שייבלו את 4 הימים הבאים עימנו. אד נשוי למלני ומליאני היא אחותו של אד. נסענו כשעה וחצי לעיירה בשם Ouantaytambo או משהו הדומה לשם הנ"ל. במקום ניתן לקנות מקלות הליכה מבמבוק, אני הצטיידתי במקלות ששכרתי ב- Cuzco במחיר של 7 Sol ליום לזוג מקלות שכללו בולמי זעזועים. במקום ניתן היה לאכול ארוחת בוקר לפני היציאה. לאחר ביקור קצר בעיירה נסענו כרבע שעה לנקודת ההתחלה. נקודת ההתחלה הינה גם Check point ראשון לטרייל.
לאחר שהייה במקום והמתנה לפורטרים, אכלנו ארוחת צהריים מוקמת בסביבות 11:00. בהשוואה לטרק ה- Huay Huash, בו אכלנו על הרצפה, קיבלנו אמצעים טובים כמו כסאות ושלחן מתקפל. ביקשתי מניקו המדריך לקבל מנה ללא בשר, עוף או דג היות ואני צמחוני, הטבח החליט שכדאי שתהיה לי מנה צמחונית. בעצם לאורך כל המסלול הוא הכין משהו מיוחד עבורי, זה נתן הרגשה מעולה.
לאחר שנרשמנו והחתימו לנו את הכרטיס המתאים החלנו ללכת. חצינו גשר מעל נהר איתו ניפגש גם בסוף הדרך. ההליכה עמה בדרך עפר, צמחיה ירוקה ויפה. לאחר הליכה של שעתיים הגענו לחורבות עיר האינקה בשם "יאכטה-פטה" (או כל שם דומה). בהמשך הדרך עברנו מספר כפרים קטנטנים ובאחד מהם חנינו ללילה. הדרך בסה"כ הינה דרך קלה ללא מעברים מיוחדים או מסובכים.
אד ואני קנינו בירות, אחרי מסע כלשהו אין כמו אלכוהול להירגע. בערב אכלנו ארוחה טובה, למען האמת כולן היו טובות. לימדנו את כולם לשחק את משחקים הקלפים ה- Ass Whole וכמובן ששיחקנו יחד. אד זכה מספר פעמים, מזל של מתחילים? לא ממש הוא קצת רימה אבל אף אחד לא שם לב עד שהוא אמר את האמת. בכלל למי איכפת? היה כיף להעביר את הזמן יחד.

במהלך היום היה נראה שחמי נטל כל כדור אפשרי, כדי להרגיש טוב. נראה שהמקום והאוכל לא עושים לו טוב. החבר’ה מאוסטרליה קראו לו חמי הד"ר ותומר לא הפסיק לצחוק על הנושאוחזר ואמר לו: "Oh Chemi write me a medicine". ניקו המדריך נתן לחמי מרק ירקות כלשהו ולמחרת חמי הרגיש ממש יותר טוב, אממ מה היה עוד במרק?
חלוקת האוהלים שלנו הייתה כזו: אד ומלאני כזוג באוהל, מליאה באוהל ואנחנו באוהל. מליאה הציעה לתומר לישון באוהל שלה ותומר אמר תודה אבל לא תודה. יצא שכמו בכל מקום ישנו שלושתינו באוהל בעוד שיש לתומר מקום באוהל עם אוסטרלית חמודה.

היום השני
בדיוק כמצופה ביום זה הולכים בדרך משוחזרת וחלק בדרך האינקה המקורית הכוללת עליה מרובה והמון המון מדרגות. עצרנו ב- Check point ב- Wayllabamba ולאחר החתמת הכרטיסים שלנו המשכנו בטיפוס. ביום זה עלינו לגובה מירבי של 4215 מ’. בכל שלבי הדרך ישנם מקומיים שמוכרים שתייה וחטיפים, במחירים מופקעים כמובן, כך שאין ממש צורך לטהר מים. תומר סירב לשלם מחירים מופקעים והמשיך לטהר מים, האמת צודק פשוט רציתי להתפנק.
בסיום בעליה נחנו מעט, הצטלמנו והחלנו לרדת לכוון המחנה. לאורך הדרך ירדנו ועלינו כמות גדולה של מדרגות, עליה במדרגות של מגדלי עזריאלי נראו פתאום ממש קלות.
מליאה לא הרגישה טוב בגובה ווידאנו שהיא שותה ויורדת בין הראשונים. מהפסגה ירדנו בעיקר מדרגות בגדלים שונים זו מזו עד למחנה הבא שלנו. המון מדרגות הפכו את הירידה לקשה ממש כמו עליה במדרגות. חלקתי עם חמי מקל הליכה אחד לירידה, למרבה הפלא ולשמחתי הרגליים הקלוקלות שלו עבדו לא רע והגעתי יחד עם תומר שהיה בראש הקבוצה. הנוף היה הררי, ירוק והמון ערפל, ביום זה לא עוברים בערי האינקה שלדרך, בימים הבאים נפוצה ונראה 4 ערים נוספות.
עם הגיענו למחנה נחנו קצת בחוץ בשמש, התנקינו במגבונים לחים וסידרנו את האוהל לערב. לאחר ארוחת הערב ניקו ומדי המדריכים הצטרפו אלינו למשחק ה- Ass Whole. זו נקודת ציון חשובה הם הרגישו בנוח איתנו. בדרך-כלל המדריכים יושבים בצד ולא מתערבבים אם המטיילים.
היום השלישי
התחלנו ללכת ב- 6:30, שוב עליה קשה עם המון מדרגות. חמי אמר שאם היה חושב על הנושא הוא היה סופר כמה מדרגות עלינו וירדנו, האומדן שלי לכל המסלול היה כ- 8000 מדרגות. מיום זה הולכים על דרך האינקה המקורית, לא משוחזרת. הדרך מדהימה הולכים על אבנים ומדרגות שסללו לפני כ- 500 או 600 שנה, צמחיה מרובה שמשרה אוירה של ג’ונגל קטן. לצערנו בשלב מסוים ירד עלינו גשם בכמויות גדולות, לא נותר אדם שלא נרטב. חשבתי שהציוד המקצועי שלי מעולה, אבל זו לא ערובה ל- 100% יובש. עצרנו בעיר אינקה בדרך ומשום מה ניקו המדריך הרגיש צורך לדבר עליה במקום פתוח ולא במקום פחות כגשום. הצלחתי לצלם 2 תמונות בלבד, גם כך הראות הייתה גרועה. בניגוד למה שאנשים ייחשבו למרות הגשם כולנו נהנינו, הגשם לא הרס את החוויה שלנו. הבטחתי למלני שאני אתפלל לאל השמש כמו בני האינקה, כדי שמחר יהיה לנו יום של שמש. האם זה עבד? המשך הסיפור יעיד חכו ליום הרביעי. בצהריים עצרנו ב- Camp 5 לארוחת צהריים ולהתייבש. משם המשכנו בירידה, כמובן מרובת מדרגות, עד למחנה בו נשהה את הלילה. בדרך עברנו סה"כ 4 ערי אינקה, חוויה מדהימה משל עצמה. עצם ההליכה בדרך בה הלכו אנשי האינקה לפני כ- 500 או 600 שנה הייתה עבורי בעלת משמעות.
במחנה הייתה אפשרות למקלחת אולם לאף אחד מאיתנו לא היו האמצעים ולכן נשארנו בניקיון עם המגבונים הלחים שלנו. שוב קנינו בירות והפעם בכמות של כ- 2 או 3 לאדם, ישבנו כולם ושתינו בכיף. חמי צילם בוידיאו את האוסטרלים סופרים מ- 1 עד 10 וכמובן אומרים סבבה.
לאחר ארוחת ערב טובה כמו כל הקודמות, שיחקנו קלפים ויאללה לשק השינה.

היום הרביעי
היום הזה יסתיים בנקודות הציון שלשמה בעצם אני אישית באתי לפרו והיא המאצ’ו פיצ’ו. השקמה הייתה ב- 3:30 וב- 5:30 נפתחה עמדת ה- Check point השלישית. הלכנו
בערך כשעתיים עד לגרם מדרגות גבוה, טיפסנו עליו ואז נגלה לעינינו המאצ’ו פיצ’ו במלוא הדרו. חלפנו בדרך על פרח אדמדם שאנשי האינקה היו משתמשים בו כדי להריח טוב יותר. כידוע בזמנים העתיקים לא היו מתקלחים כל יום אז כדי להריח טוב הם היו קוטפים זר פרחים ומערים אותו עליהם. לאחר צילומים רבים וערפל שקצת הפריע לנו, המשכנו לשער המרכזי ומשם לעיר עצמה. אמרתי למלני שהתפילה שלי אתמול לאל השמש עזרה והנה יש לנו יום של שמש נהדר.
קיבלנו הדרכה מלאה ומקיפה על העיר מניקו המדריך שלנו. בהרבה מקרים לא אנחנו ולא האוסטרלים הצלחנו להבין את האנגלית שלו. אולם אף אחד לא ממש הרגיש רע עם זה ופשוט המשכנו הלאה. חלפנו על פני שני מעגלי מים, אחד לקיץ והשני לחורף, בלילה אנשי האינקה השתמשו בהם לראות את שביל החלב. עברנו על פני אבן שפנתה לזריחת השמש וייעודה היה שאנשי האינקה יציבו את ידם עליה, ייספגו את חום השמש ויתמלאו אנרגיות חיוביות. היו כמובן אתרים רבים נוספים, כמו מקומות קבורה, המחצבה ממנה בנו את העיר וכדומה.
ב- 12:30 החלטנו לרדת לכוון העיר Aguas Clientes ומשם חזרה לקוסקו. אוטובוס לעיר עולה 6$ וזה עדיף על פני ירידה רגלית ומסוכנת. בדרך זו נוסעים האוטובוסים וכידוע הנהגים כאן אינם אחראים. אכלנו צהריים במסעדה מקומית ואספנו את כרטיסי הרכבת. האוסטרלים סגרו  את המסלול בסוכנות שונה משלנו, זמן חזרתם היה שונה משלנו ולכן נפרדנו מהם זמנית. לקחנו את הרכבת של 4:20 כפי שהונפק לנו מראש. נסיעה ברכבת אורכת כשעה וחצי ועולה בסביבות 30$ (סגרנו מחיר כולל למסלול). הרגשה של ניצלו אותנו אבל זו הדרך המהירה חזרה לקוסקו. עצרנו בעיירה משם המתינו אוטובוסים רבים, לקח לנו זמן למצוא את האוטובוס שלנו. היו אנשים עם פתקיות עם השמות שלנו רשומים, כך שלא היה פשוט למצוא אותם. באוטובוס פגשתי בלגים מבוגרים ומסתבר שהאישה עובדת בחברה של המפקד שלי במילואים, עולם קטן לא? הם היו מאוד נחמדים והעברנו יחד נסיעה של כשעתיים עד לתחנת העצירה בסמוך לפלאזה ב- Cuzco.

היום שאחרי
נפגשנו עם שלישיית האוסטרלים לקניות בשוק אָרְטֶסֶנָל ולארוחת צהריים לפני הטיסה שלהם ללימה ולארגנטינה. מטרתם העיקרית הייתה Snow board בארגנטינה. בשוק הראינו להם את אומנות המיקוח, חמי הוציא למלני 2 מוצרים ב- 23 Sol בעוד שלאחד מהם רצתה המוכרת 20 Sol. אכלנו צהריים ב- Yokamama בסמטת המציקים בחלק הרחוק מהפלאזה ומכאן נפרדנו סופית. החלפנו כתובות Email וסגרנו שבאוקטובר נשלח אחד לשני את התמונות והוידיאו שעשינו בטיול. בנוסף נעביר 3 מתנות כל אחד מארץ מוצאו וכולנו תקווה שאולי יום אחד עוד ניפגש שנית. החבר’ה האלו היו ממש כיפים ולכולנו היה קשה להיפרד.
תכננו את הנסיעה לפונו ללילה, הגענה לתחנה המרכזית של האוטובוסים. ל –Cruz Del Sur לא הייתה נסיעה בשעה שרצינו אז עברנו הלאה. באחת החברות, San Luis, המחיר היה 30 Sol ל- Kama, כלומר כמעט מיטה. התלבטנו האם לנסוע איתם והמחיר ירד פלאים ל- 20 Sol, אמרנו במחיר כזה ניתן צ’אנס.

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife