• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

יער הגשם של האמזונס - רקע, היסטוריה ונתונים טכנים - מורחב במיוחד, חלק ב

נכתב על ידי מדריך הטיולים גילי חסקין

טייל ותיק עם ניסיון תרמילאי ברחבי העולם; מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות; שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה ב"החברה הגאוגרפית - נאות הכיכר", ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות; הגיש פינות ברדיו; כתב וצלם במגזין "מסע אחר" ובמגזינים נוספים. ב-1989 פרסם יחד עם שרון טלמור, את הספר "תורכיה הקלאסית - מדריך קל למטייל". ב-2006 פרסם את ספרו "שבוי בקסמה", שהוא סיפורה של הודו, אהבתו וסלידתו. טיולים מאורגנים בהדרכתו של גילי ואתר הבית : http://www.gilihaskin.com/
חלק ב'

מארג המזון ביג"ט:
כאשר מתמוטט עץ גדול, בדרך כלל על ידי פגיעת ברק (במקרה כזה, הנוזלים הרבים רותחים, הופכים לקיטור והעץ מתפוצץ. כאשר חלקי העץ מגיעים לקרקע מתחילה "חגיגה" אמיתית, של כל מי שיכול ליהנות ממנו. הוא מותקף על ידי טרמיטים ונמלים, הם מחוררים בו מחילות רבות  ועל ידי כך מגדילים באלפי אחוזים את שטח הפנים האפקטיבי של העץ החשוף לתהליכי פירוק מתקדמים ביותר. העץ הופך למאסה ספוגית, מצע אידיאלי למפרקים. תנאי הלחות, החום והחשך היחסי, השוררים על קרקעית היער, הם תנאים אידיאליים להתפתחותם של מפרקי חומר אורגני כמו פטריות ובקטריות שונות. תוך זמן קצר, גזע העץ נעלם והביא בחיסולו להזנת סביבתו הקרובה. פירוקו של החומר האורגני מתבצע ברובו על פני הקרקע, החומר האורגני מפורק ליחידות מבנה פשוטות הנשטפות אל הקרקע. שם נקלטים חומרי המזון על ידי מערכות השורשים הצפופות הממתינות לכל פירור של מזון כדוגמת זרחן, חנקן, אשלגן וכו'. הקצב המהיר של פירוק החומר האורגני ליחידות קלות לקליטה על ידי הצמח, מביא לכך שאין החומר האורגני חונה "חניית ביניים" בשכבות הקרקע העליונות, כפי שקורה ביער הממוזג או בחורש הים תיכוני. ביער של האזור הממוזג, באירופה למשל, קצב פירוק החומר האורגני אינו כה מהיר, ועל כן נוצר בשכבות העליונות של הקרקע ועל פניה מאגר של חומר אורגני בשלבי פירוק שונים. בהיעדר מאגר דומה ביג"ט ניתן לתאר אותו כמערכת אקולוגית הפועלת בשיא הספקה. כל עלה שנרקב על קרקעית היער מספק מזון המספיק בדיוק לצמיחתו של עלה חדש. קצב ייצור החומר האורגני ביער הטרופי מעיד על קצב המחזור של החומר החי. זוהי מערכת המאוזנת להפליא וניתן להשוותה לחשבון בנק שסכומו אפס, ללא משיכת ייתר וללא מצב של זכות. זוהי מערכת ללא רזרבות וחייה, משולים, לדברי הלשונות הרעים, לחייהם של האינדיאנים, שוכניו של שולי היער.
 
סביר להניח, לאור הבעייתיות הנ"ל, שנמצא ביער הטרופי פרופורציות גבוהות של צמחים, המנהלים יחסי סימביוזה עם מיקרואורגניזמים המסייעים בקליטת החנקן ומינרלים אחרים. תנאי מקרוסביבה ביג"ט יוצרים גרדיאנט קיצוני בין שכבות היער השונות. עובדה זו מאלצת את עצי היער הגבוה לגלות מידה רבה של טולרנטיות והתאמה סביבתית לתנאי מרומי היער המשתנים. השיחים, העצים הנמוכים, האפיפיטים וכד' נהנים אמנם מתנאים יציבים רך מתמודדים עם בעיות אחרות, הדורשות מערכות הסתגלות אנטומיות ופיזיולוגיות. במעגל קסמים זה, המהווה את המערכת האקולוגית המורכבת ביותר עלי אדמות, לא ניתן להתערב מבלי לגרום להפרעות קשות בתפקודה של המערכת. המערכת מתפקדת בהצלחה הודות לקביעות התנאים לאורך זמן; זמן הממושך דיו לקבלת שיווי משקל.
 
היער הטרופי הוא חברת קליימקס – (Climex)תצורת השיא של חברת צומח, ביחידה אקולוגית נתונה, בהתאם לתנאי האקלים של המקום. זו מערכת בעלת כושר ייצור ביולוגי הגדולה על פני אדמות. יער גשם טרופי מייצר 47 טון חומר אורגאני לדונם בשנה, בעוד שיער באזור ממוזג מייצא רק 18טון חומר אורגאני לשנה. התנאים המיוחדים ליג"ט, ייגרמו להסתגלות מיוחדת, כך למשל הצורך להגיע במהירות אל האור יגרום לצמחים לפתח גזע ארוך ודק; צימוח ענפים צדדיים מתחיל, רק בגובה רב. זמינות המים תגרום לעצים גדולים לפתח שורשים קטנים. חוסר היכולת של גזע ושורשים כאלו לקבע ולייצב את העץ, יגרמו לו לפתח שורשי תמיכה או "אוזני פיל" המייצבות את הגזע. כך למשל, העלים יהיו על פי רוב חלקים, כלומר, מכוסי קָטיקו·לָה (שכבת שעווה), כדי למנוע מטיפות המים להיתקע במשהו, להישאר על פני העלה ולגרום אגב כך לריקבון וכן להתפתחות  חזזיות, טחבים ובעיקר של פטריות. מסיבה זו, צמחים מסוימים פיתחו מעיין "מרזבי ניקוז" כדוגמת אלו של הדקל. כמות החרקים הרבה תגרום להם לפתח רעלים בעלים או חומרים דוחים בקליפה כדוגמת הג'ינג'ר, הפלפל והקינמון.
 
מאפייני היג"ט הם:
1. עציות: הפאזה השלטת ביער הם העצים. תכונות עציות מאפיינות גם חברות אחרות כמטפסים, אפיפיטים ואחרים. לעצים תפקיד חשוב בבניית היער וכיבוש שטחי יער בתנאי קרקע שונים. החלק התחתון ופני הקרקע מכילים מעט עשבוניים ובפרופורציה נמוכה.
 
2. שיכוב: כתוצאה מתנאי האור המיוחדים, גדלים עצי היג"ט בשיכוב מסוים ,(Stratification) במעין חמש קומות. לייתר דיוק, בשלוש שכבות עצים  ושתי שכבות של צמחים נמוכים. חלוקת השכבות הפנימית חוזרת על עצמה ושומרת על מאפייניה בחלקי עולם שונים.
·   שכבה A: גבוהים מאד המיתמרים לגובה של 40-35 הצמרות אינן יוצרות שכבה רצופה. עצים אלו חיים מעל אפריון היער ומשום כך יכולים לגדול לצדדים ולקבל כמות אור מכסימלית. בכל עץ כזה, צמרת הפרושה כמטרייה, כלומר, רוחב הנוף גדול מגובהו.
·   שכבה B: מיתמרים בצפיפות לגובה של כ- 25-20 מ'. השכבה רציפה יותר מקודמתה, אך מופיעות בה פה ושם קרחות ואי רציפות. מורכבת ממינים רבים אשר חלקם שייך למיני שכבה  Aונמצאים בשלב של צימוח. הצמרת מוארכת מעט; בעלת מאורך גדול מרוחבה.
·   שכבה C: זוהי שכבה צפופה של עצים בגובה ממוצע של כ-15 מ'. רציפה באופן כמעט מושלם, העצים יוצרים מעטה אחיד, מעין אפיריון ומכאן כינויים: "עצי האפיריון". בשכבה זו, צפיפות העלווה והענפים גדולה מאלו של השכבות הגבוהות יותר. כמחצית המינים שייכים לשכבות  Aו B- ונמצאים בשלב זה או אחר של צימוח. הנותרים הם עצים קטני קומה השייכים בדרך כלל למשפחות המיוצגות בשכבות העליונות.
·   שכבה D: שכבה דלילה, מגיעה לגובה  1-2 מ' בממוצע. מכילה עצים צעירים רבים, שיחים גבוהים וכמות גדולה של שרכים מעוצים.
·   שכבה E: פני הקרקע. מכילה נבטי עצים וצמחים עשבוניים למיניהם. בדרך כלל איננה רציפה, לבד מבכמה קרחות ובאזורים פתוחים. השיכוב האופייני מופרע לפעמים על ידי עצי ענק הצומחים לגבהים של  45-50 מ' ולעתים אפילו  60 מ'. גובה העולה על מרבית יערות העולם, למעט יערות סקווייה ואקליפטוס. בדרך כלל כולל בני מינים השונים מהמינים המרכיבים את השיכוב הרגיל. ניתן לראות את השיכוב ביער כתשובה לתנאים האקולוגיים השוררים בנפחו. תנאים אלו קובעים את צורתם של העצים ואף את תכונותיהם, תוך התעלמות מסויימת ממוצאם המיני השונה. צמח שכבה  Aבצימוחו, יקבל סממני שכבות  Bו C- כאשר יצמח דרכם ויגיע לצורתו הבוגרת הסופית רק עם הצטרפותו לשכבה  .Aלכל שכבה יש דרישות אקולוגיות העולות בחשיבותן על חלוקה טכסונומית כלשהי.
 
3. מגוון המינים:
כמות המינים היא עצומה. המאפיין הבולט של היג"ט הוא השפע הרב של הצמחים השונים, עד כי היג"ט הוא החברה היבשתית העשירה ביותר מבחינת מגוון המינים, וניתן להשוותו רק לחברת שוניות האלמוגים בים  טרופי. כמעט כל משפחה המיוצגת במקומות שונים בעולם על ידי צמחים, תהיה מיוצגת ביער הטרופי במספר מינים עציים. היג"ט מצטיין בעושר רב של גומחות אקולוגיות. להבדיל מחורש של האזור הממוזג, שם צומת אותו מין עץ על פני אזורים נרחבים, ביג"ט נדיר לראות בסביבה קרובה  יותר מעץ אחד מאותו מין. ביג"ט של דרום אמריקה חיים מאות מיני דקלים, למעלה מאלף מיני בְּרוֹמֶלְייָה, מאות מיני סחלבים ביג"ט של האמזונס, גדלים  100מינים שונים של עצים, בממוצע לכל  10דונם!
זהו מיגוון ללא אח ורע בעולם. כך למשל: בברזיל לבדה (כולל אגן הפרנה) גדלים כ-40,000 מיני צמחים, שרובם אינו גדל בעולם הישן. א. ר. ולס, המוכר מהשתתפותו עם דרווין בניסוח התיאוריה על האבולוציה בתהליכי הברירה הטבעית, כתב ב-1878:
"אם הנוסע שם ליבו למין מסוים ורוצה למצוא פרטים נוספים כמותו, הוא מפנה עיניו לכל הכיוונים. הוא יראה מסביבו עצים מכל הסוגים, הגדלים והצבעים, אך רק לעתים רחוקות יראה שניים מאותו המין. פעם אחר פעם הוא הולך לעץ הדומה לעץ אותו הוא מחפש, אך ממבט קרוב יגלה שזהו עץ אחר. אם יתמיד ימצא אולי לאחר זמן, עץ נוסף במרחק מחצית המיל, ואולי לא יצליח כלל ורק בהזדמנות אחרת יתקל במקרה בפרט נוסף".
 
התמחות זו, לגומחות אקולוגיות כה ספציפיות, היא כנראה תוצאה של יציבות התנאים האקולוגיים במשך שנים. האזורים היחידים על פני הגלובוס אשר לא הושפעו משינויי האקלים החריפים, אשר היוו את תקופות הקרח הפלייסטוקניות, הם האזורים הטרופיים המשווניים (מדובר על ירידה של º3 בלבד). לדעת חוקרים רבים, אזורים אלו נהנו מיציבות אקלימית לאורך עשרות מיליוני השנים האחרונות! בנוסף ליציבות האקלימית, נתקיימה גם יציבות טופוגרפית באזורים הטרופיים השטוחים של אגן האמזונס, אגן הקוֹנְגוֹ ושטחים מסוימים בדרום מזרח אסיה. מיליוני שנה של יציבות יוצאת דופן, ללא אסונות אקולוגיים כדוגמת תקופות הקרח או התפרצויות געשיות, אפשרו לצמחים להתמיין לעשרות אלפי מינים ותתי מינים.
 
4. פנולוגיה (מקצב חיים): היער הטרופי מתאפיין באחידות העונתית ובתנאי הסביבה הקבועים היוצרים צמחייה ירוקת עד. אין כאן עונות שנה ברורות, כפי שמוכר לנו מהאקלים הממוזג, או הסובטרופי (מסיבה זו, מרבית עצי היג"ט לא מפתחים טבעות שנתיות); כך למשל אין עונת פריחה אחידה בכל היער. אין אפילו עונת פריחה אחידה לאותו מין עצמו. עונתיות מתבטאת ביער הטרופי בצימוח עלווה, בצימוח ענפים ואף ביצירת פרחים. ההבדל העקרוני בין עונתיות ביג"ט לבין עונתיות ביערות אחרים הוא בעובדה שהשונות ביג"ט היא אינדוודואלית. ניתן למצוא מחזוריות בחייו של מין מסוים אך ללא סינכרוניזציה לעונתיות של מין או אפילו פרט אחר. ביער הממוזג נקבעת המחזוריות על פי תנאי אקלים משתנים; תנאים היוצרים תבנית מחזורית אחת ליער כולו. העונתיות ביג"ט אינה תלויה במרבית המקרים בתנאי הסביבה. לכל מין של עץ או צמח יש מחזור עונתי של לבלוב, פריחה ויצירת פירות. מחזור המופעל על ידי גירויים סביבתיים, שלעיתים קרובות איננו יודעים עליהם דבר. בזמן נתון יכולים להיות עצים בני אותו מין ואף ענפים של אותו עץ בדרגת מחזוריות והתפתחות שונות.  מכיוון שלכל צמח יש את העונות שלו, כך לגבי באורגניזמים  התלויים בו. מינים רבים של חרקים נפוצים במיוחד בעונה מסוימת, התלויה בצמח מהם הם ניזונים. מבין הגורמים, היובש הוא כנראה המשפיע ביותר ולא מידת הטמפרטורה, כפי שקורה ביער הממוזג. ביג"ט תופעות של פוטופריודיקה (השתנות כמות האור עם הזמן - שעה ביום או יום בשנה) הן בעלות חשיבות רבה והשינוי באורך היום הוא אחד הגורמים הבודדים המשתנים. צמחיה טרופית רגישה הרבה יותר לשינויים באורך היום מצמחי רחבים בינוניים. מאפיין נוסף הוא חוסר הקשר שבין הפעולות ולעתים נמצא מחזוריות שונוה כשמדובר בצימוח עלים, בפריחה ובכל תפקיד אחר. בגבולות האזור הטרופי, ככל שהעונתיות מתבהרת, כך הופך היער לתפקד במחזור תקופתי כללי.
 
5.  מורפולוגיה של הצמחים: גם מבחינה מורפולוגית, קיים דמיון רב מאד בין עצי היג"ט בחלקים שונים של העולם. דמיון הבא לידי ביטוי בצורת העלים, הגזע, השורשים והפרחים.
5א. עלווה:
יער הגשם הוא בית הגידול המגוון ביותר על י אדמות אך ניתן למצוא בו אחידות ראוייה לציון בכל האמור לצורה ולמבנה של העלים. העלים המוקשים מכוסים לעתים בשעווה בחלקם העליון או בשערות בחלקם התחתון, צבעם ירוק כהה, צורתם מוארכת או אליפטית, שוליהם תמימים או משוננים.. למרבית ההפתעה, ניכרת כאן התנהגות כסרופילית באזורים הלחים ביותר על פני כדור הארץ מוסברת על ידי ערכי הקרינה הישירה המתפתחים בשעות אור מסוימות והדורשים מהצמח הגנה על רקמותיו ושמירה על תכולת נוזליו.
עלים צעירים: מאפיין בולט של היג"ט הוא העלים הצעירים הגליליים. אלו עלים בגוון בהיר עד אדמדם המאפיין את כל תקופת גידולם. גם בהגיעם לגודלם המכסימלי עוברת תקופת מה בה העלה הצעיר והבהיר תלוי נרפה עד הקשייתו וקבלתו את הצבע הכהה האופייני. הצבע האדום נובע מנוכחות פיגמנט אנטוציאנין שתפקידו למנוע פגיעה מקרינת U.V (אולטרה סגולית), בכלורופיל הנוצר בעלה הצעיר. עלים צעירים שונים שוני רב מעליו הבוגרים של העץ. שוני זה מאפיין בעיקר את עצי השכבות  Bו  ,A-אשר המעבר לבגרות כרוך אצלם בשינוי תנאי הסביבה.
עלי הטיפה:  בדרך כלל, קצה העלה בולט ויוצר עלה מטיפוס טיפהDrip .tipe)  ):  כאמור, מאפיינת צורה זו את עלי היער הטרופיים. עלי הטיפה מנגרים מים ביעילות ומתייבשים מהר יותר מכל צורות עלי היער האחרות.. זרימת המים מקררת את העלה ומקטינה על ידי כך את ההתאדות.
נשירת עלים: נשירתו של עלה היא אובדן יקר לעץ ואכן מצויים ביער הגשם מינים שאורך חיי העלה שלהם הוא מספר שנים. בדרך כלל מתבצע חילוף העלים בריתמוס אופייני לעץ ומינו והוא תשובה "כלכלית" להשקעה שביצירת עלה חדש לעומת יעילותו הפוטוסינתזית של עלה ישן. בדרך כלל נראים ביג"ט עצים שבנופם הירוק כהה משובצים עלים צעירים בהירים. יש הרואים בתחלופה איטית כזו, תשובה להתפרצות אוכלוסיית חרקים, הנמנעת עקב אי מתן חומר צמחי קל לתקיפה בכמויות גדולות. העלווה הבוגרת כאמור, מוגנת על ידי חומרים שניונים דוחים מפני התקפה אינטנסיבית של חרקים. יש עצים שתחלופת העלווה שלהם מתבצעת בזמן קצר וניתן לראותם ב"שלכת" המתמשכת מספר ימים עד שבועות. עצים רבים מנצלים את המעבר בין שכבות היער להחלפת עלוותם והתאמתה לדרישות האקולוגיות החדשות.
 
6.  הגזע:
כאמור, עצי היער הטרופי ניכרים בגזעים בעלי צימוח ישר ובעובי גזע קטן ביחס לאורכו, כתוצאה מתחרות בין מינית קשה וכמות אור נמוכה. קליפת העץ דקה וחלקה. הכיסוי רציף וסדקים אינם שכיחים. כשמשווים בין מיני משפחת עצים כלשהי, העצים הטרופים יהיו תמיד בעלי הקליפה הדקה ביותר. והסיבה היא התנאים הבלתי משתנים בתוך היער, במקום בו נוצר הגזע. גובהו של העץ גורם להערה שונה על פניו. לעתים נמצא שינויים בצבע הקליפה הנוסעים מהשפעת הקרינה על הפיגמנטים. התופעה המייחדת את גזעי העצים הטרופיים היא תופעת ה-  -Buttresserהתעבות גזעו של העץ או תוספות שורשים עליונות היוצרות לגזע בסיס משולש רחב. ניתן לחלק את התופעה לשתי הופעות:
א.  -Stilit rootsשורשי קביים - שורשים עבים עציים הצומחים מהגזע המרכזי בגובה 1 מ' בערך וננעצים בקרקע. לפני המפגש עם הקרקע הם מתפצלים ו"מתענפים". אופייני לעצים בגובה בינוני.
ב.   -Plank Buttresserהתעבות - מקורם בצימוח עילי מחלקי השורש האופקי העליון הממלאים את הנפח המשולש שבין הגזע לשורשים. אופייני לעצים גבוהי קומה.
7. השורשים:
בסביבה בה זמינות האלמנטים הדרושים לצמח קטנה, תאופיין מערכת השורשים על ידי:
א. רובם של העצים בעלי מערכת שורשית רוחבית רדודה אשר מטרתה לקלוט אלמנטים זמן קצר לאחר הפרשתם בתהליך יצירת ההומוס (מזון מומס) . מערכת שורשים רוחבית רדודה יוצרת בעיות של יציבות ותמיכה, בעיות הנפתרות על ידי סיוע של מטפסים למיניהם המייצבים את העץ ועל ידי תופעת ה-  .Buttresse
ב. סימביוזה עם מיקרואורגניזמים.
מיקוריזה (סימביוזה עם פטריה)[1] בעצי היער היא תופעה נפוצה ואף אפיפיטים רבים (בעיקר סחלביים), מנהלים סימביוזה הדוקה עם פטריות. הללו זוכות לאספקת פחמימות ומספקות מינרלים לצמח. סימביוזה עם מיקרואורגניזמים מקבעי חנקן ידועה בפרופורציות גבוהות אך לא ידוע לי על עבודה מקיפה שתרכז את המידע בתחום זה. מערכת מורכבת כזאת כמעט ואיננה מתפתחת בתהליכי סוּקסֶציָה ראשונית (לאחר שריפה למשל) דבר המעיד על בנייתו האיטית של מערך יחסי גומלין שכזה.
 
8. רבייה ווגטטיבית:
בשל כמות האור המועטת והיעדר הרוח, יצליחו רק חלק קטן מן הצמחים להתרבות מינית, על ידי פיתוח צבעים זוהרים שיימשכו את תשומת ליבם של החרקים באפלולית היער. כך למשל, מקורם של סחלביים רבים הוא ביג"ט. אחרים, "יעדיפו", לסגל לעצמם רבייה ווגטטיבית (אל מינית).כל אורגניזם מתרבה על ידי תהליך מיני, המוריש תכונות משני ההורים. תאי מין (ביצים ותאי זרע) נוצרים תוך תהליך של התפלגות וצירוף התכונות המורשות, וכתוצאה מכך הם שונים זה מזה ויוצרים פרטים חדשים, השונים מבחינה גנטית. הדבר מהווה בסיס ביולוגי לאינדוודואליות, המבוססת על שוני גנטי. מאידך, אורגניזמים רבים מתרבים ללא תהליך מיני. מינים רבים של עשבים מפתחים גבעולים אופקיים - הם נקראים שלוחות אם הם על פני השטח, וקני שורש אם הם בתוך האדמה - ולאורכם מתפתחים עשבים חדשים. בדרך זו יכול להתפתח משטח עשבוני מכמה צמחים מפוזרים. כאשר צמחים נוצרים בדרך של ריבוי ווגטטיבי, יכולים להיות בשטח אלפי צמחים, אך מבחינת ההרכב הגנטי, רק פרטים מועטים.
 
9. הפרייה והפצה:
ניתן לאפיין הפרייה ביער הטרופי על ידי:
1 פרופורציות נמוכות של מאביקי רוח.
2. פרופורציות גבוהות של חולייתנים מאביקים.
הרוח מנוצלת רק בחלקיו העליוניים של היער; שם ניתן לדבר על טרמיקות ומשבים. המרחק בין פרטים מאותו מין וצפיפותו של היער הם המכשלה העיקרית להאבקה מסוג זה. לעומת הרוח, הרי החולייתנים (עופות ועטלפים) הפכו למאביקים מיומנים בתהליך ארוך של האבולוציה עם צמחיית היער. הHummingbird-  וה Honeyeater-הן דוגמאות לעולם ציפורים עשיר ואחראים בלעדית להאבקה של מאות מינים. גם לעטלפי צוף ולעטלפי פירות יש תפקיד נכבד בהאבקה ובהפצה. מכיוון שהחולייתנים פעילים כל השנה, ללא תקופת תרדמה, הדבר מבטיח פריחה איטית ורציפה במשך כל השנה וסיכוי רב יותר להאבקה מוצלחת. כמו כן, היותם בעלי חיים מפותחים, מאפשר מנגנוני הפריה והפצה משוכללים, המנצלים את עושר הפעילות של החולייתנים, את יכולתם לעבור מרחקים גדולים ואת העובדה שרובם טריטוריאליים (בעיקר הציפורים), דבר המבטיח טיפול אינטנסיבי וממושך באותה אוכלוסיית עצים ובשטח העונה על דרישות ההפריה.
 
חרקים מאביקים:
נמצאים בכמות גדולה ביער הטרופי הגשום. הטמפרטורות היציבות יוצרות תנאי פעילות ממושכים של אוכלוסיית החרקים. רבים מעצי היער הם בעלי הפריה הדדית והמרחק הרב שבין הפרטים  מקשה על תהליך ההפריה. ניתן להבחין בשתי דרכים לפתרון הבעיה:
1. יצור כמות גדולה של פרחים בתקופה קצרה. מאפיין עצים המאבקים ע" חרקים. זו האבקה באקראי, ללא התמחות מיוחדת בעת חיפוש האכל על ידי המאביק. מאפיין עצים בשכבות היער הנמוכות. תקופת הפריחה מותאמת לתקופת שיא באוכלוסיית המאביק.
2. ייצור כמות קטנה של פרחים לאורך תקופה ממושכת. מבוסס על הפריה ספציפית, בדרך כלל על ידי חרקים חברתיים. המאביק  מטפל במספר עצים בתחום אזור חיותו, חוזר ישר אליהם ומבטיח הפריה מתאימה לעצים משכבות  Aו .B-העמוסים אפיפיטים, ליאנות ואחרים הדורשים מנגנון מורכב יותר של הפריה. יעילותו של מנגנון ההפריה אינה נמדדת בכמות הזרעים הנובטים דווקא, אלא בפוטנציאל השוני הגנטי שמאפשרת הפריה; שוני שהוא אחראי לספציאליזציה כה גבוהה בחברת השיא של היער הטרופי הגשום.
 
הפצה:
בחלקים העליונים של היער נעשית על ידי הרוח. במקומות אחרים על ידי החולייתנים שהוזכרו קודם. הציפורים מפיצות את הזרעים בלשלשת, לאחר אכילת הפרי. זרעים רבים נופלים על הארץ, שם הם נאספים על ידי חרקים או חולייתנים קטנים ומופצים.
 
10. קאליאופלורה:(Cauliflora)
מילולית: פריחת גזעים. יצירת פרחים על ענפים חסרי עלים. בניגוד למקובל במרבית חבלי העולם, שם נראים פרחים רק בחיק העלים ובעקצי פריחה, נראית ביג"ט  תופעה של פריחה לאורך כל הענף והגזע. זוהי תופעה המופיעה באזורים הטרופיים בלבד ובמיוחד ביג"ט. בניגוד ליער הממוזג בו הפריחה מופיעה בדרך כלל בצימוח הצעיר, כאן מופיעים פרחים על גזעים וותיקים. הסיבות (תיאוריות):
1. בצמחיה הסבוכה של היער, בתוך מאסת העלים, פריחה כזו מבליטה את הפרח, מבטיחה חלל מסביבו ומבטיחה זיהוי על ידי מפרים למיניהם.
2. עצים ירוקי עד, בעלי תחלופת עלים איטית, אוגרים מזון בחלקי ענפים וגזע שונים. באזורים אלו ישנם גם ריכוזי מינרלים שלא נוצלו והם מהווים נקודת צימוח מצוינת לפרחים. הקליפה הדקה מסייעת לתהליך ופריחתו של פרח חסכונית.
3. כאמור, ההאבקה ביג"ט נעשית  גם על ידי חולייתנים, ומיקום פרחים על פני הגזע מקל עליהן את הגישה.
4. ניצול שטחו מקסימאלי של העץ לרבייה. בעץ המיתמר לגובה של  40 מ', מכוסים רק חמשת המטרים העליונים בעלווה ו-35 המטרים שמתחתיו, הנעדרים עלים, למעשה "מתבזבזים", כלומר, אינם מנוצלים למטרה העיקרית שהיא הרבייה. בדרך זו, לעומת זאת,  מנוצל כל שטח העץ לרבייה. קאליאופלורה והאבקה על ידי בעלי חיים מהווים ביטוי לאותו תהליך של קוו אבולוציוני שהגיע לרמה מרהיבה ביער הטרופי. בארץ ישראל בולטת הקליאופלורה בשני מינים מוכרים, החרוב והשקמה, שאף הם הגיעו אלינו מן האזורים הטרופיים.
 
11. צמחים אוטוטרופים (תלויים מכאנית באחרים): הימצאותם של אפיפיטים ומטפסים בעושר ובמגוון. רובם כאמור עציים.
א. מטפסים: אחת התוצאות של מעטה העצים הצפוף, הבלתי חדיר לאור, הוא כמות המטפסים הגדולה, הממלאים את חלל היער ומגיעים עד לצמרות.הידועים מכלם הם המטפסים המעוצים הניקראים ליאנות .(Lianes) שהם אחד המאפיינים המרשימים של היג"ט. גבעוליהם שלפעמים הם דמויי חבל או תייל, משתלשלים מתוך העלווה הסבוכה ומוסיפים ליג"ט נופך של סוד ומסתורין. אורך ממוצע של מטפס הוא  75 מ', אך יש מטפסים המגיעים לאורך של  250 מ'. היכולת להעלות מים, בלחץ כה גדול, היא פלא אקולוגי. מטפסים יימצאו בכל מקום ואקלים בו יימצאו עצים שיוכלו לתמוך בהם אך כמותם ומימדיהם ביג"ט מעוררות השתאות. כ-% 90 ממיני המטפסים בעולם הם מטפסי יג"ט. למרות שרובם פוטופילים (אוהבי אור) הרי בתחילת חייהם עליהם לגלות טולרנטיות רבה לתנאי צל. ברגע שתתגלה פיסת אור, התפתחותם תהיה מהירה באופן פרוגרסיבי לאור. זו הסיבה שהליאנות הם המאכלסים הראשיים של סוקסציה משנית ולעתים מהווים מזיק חקלאי קשה.
המטפסים מתחלקים ל:
1. מטפסי אור: רוב רובם של המטפסים. שולטים בשכבה  Bשל היער והתפתחותם באור מלא.
2.  מטפסי שיחים ועצים נמוכים: מטפסים שהסתגלו לחיי הצל.
דרישתם של מטפסים למשען איננה ספציפית ורק לעתים רחוקות ניתן למצוא מיני מטפסים ספציפיים לסובסטרט מסויים. לאחר התבססות מפתח המטפס את נוף העץ שלו ומגמת הטיפוס נפסקת. צפיפות המטפסים מגבירה את אפקט הצל ביער. מבחינה מורפולוגית אין למטפסים מאפיינים חריגים מלבד היותם בעלי גמישות ואלסטיות המאפשרות את הטיפוס. העלווה גדולה וצורתה תואמת את צורת וגודל העץ עליהם הם מטפסים. ידועים במיוחד הסוגים מונסטרה (Monstera)  ופילודנדרון (Philodendron)   הניכרים בטרפי עליהם המנוקבים.
ב. אפיפיטים:
מילולית: פיטוס = צמח; אפי = על - צמחי על. אלו הם צמחים החיים על העצים, חלקם בגובה רב, פתרון מיוחד לקרקע הדלה שנדון בה בהמשך ולהיעדר האור. בית הגידול האפיפיטי, הוא הנישה האקולוגית המוצלחת ביותר, המאפשרת צמחים קטני מידות. יתרון האור המושג בדרך זו בא על חשבון קשיים בהשגת מים וקרקע. את בית הגידול האפיפיטי ניתן להשוות לבית גידול סלעי: בשני המקרים הבעייה היא חוסר מים וקרקע. חוסר ההתאמה של מרבית האפיפיטים לתנאי צל, מרמז על מוצאם היבשתי דווקא, בתנאים סמי ארידיים (יובשניים למחצה). אפיפיטים מאכלסים יערות טרופיים בעולם הישן ובעולם החדש. כאחד. העולם החדש מתייחד במיני אפיפיטים, ברומליות וקקטוסים המצויים רק בו. כמות האפיפיטים גדולה ביותר ולעתים מגיע מספרם לעשרות על עץ אחד. העולם החדש עשיר בכמות אפיפיטים מהעולם הישן, מסיבה שטרם הובהרה. הם אינם טפילים. הם משתמשים בעץ לצורך מיכני בלבד; כלומר, מנצלים את קליפת העץ המתה או את הגומחות שבחיק הענפים כתשתית בלבד. השורשים הינם פעמים רבות לופתים בלבד, המים מושגים דרך בסיסי העלים או (כמו בברומיליים רבים), דרך שערות נימיות המפוזרות על חלקי הצמח האחרים. את המזון הם משיגים מן האבק, מחרקים מתים ומן המים הניגרים על העץ. במינים רבים מצויות שתי מערכות שורשים: מערכת הזנב ומערכת עגינה. אלו שונות זו מזו מבחינה אנטומית ומורפולוגית הרבה אפיפיטים שולחים את שורשי האוויר שלהם ממרום העצים כלפי מטה או כורכים אותם מסביב לעץ ומטפסים בעזרתם. עץ המכוסה באפיפיטים, ייתכן וניתן לעקירה בקלות רבה יותר על ידי הרוח. אך לעומת זאת האפיפיטים מקטינים יחסית את הלחות סביב העץ ואת פגיעת הפטריות בו. לאפיפיטים השפעה גדולה על אקולוגיית היער. הם מעניקים תנאים מיוחדים ולעתים ייחודיים לפאונה מגוונת ביותר. שורשי אפיפיטים ושרכים רבים משמשים מקום קינון לנמלי עץ. ההומוס והלחות הנמצאים בעלי האפיפיטים המקופלים הם בית גידול לפאונה רחבה, החל בצפרדעים החיים במים האגורים בעליהם וכלה במיקרואורגניזמים רבים. הברומליות למיניהם יכולים להיחשב לאזורי ביצה בשל תרומתם להתרבות יתושים נושאי מחלות. חלוקתם של האפיפיטים בתוך היער עוקבת את גרדיאנט המיקרו אקלים שבו. המיגוון הרב של האפיפיטים הפך אותם לשוכני נפח היער כולו. לעתים נמצא אפיפיטים שונים על גבי אותו עץ, כאשר כל אחד מהם תופס נישה משלו, בין ענפיו של העץ, על גזעו, בהתאם למפני השמש שלו וכד'. גם מיני העצים, גילם ואף אוכלוסיה קיימת
של אפיפיטים הם פקטורים המשפיעים על איכלוס אפיפיטים את בית הגידול. נהוג לחלק את האפיפיטים לשלש קבוצות:
1. אפיפיטים שוכני צל: חסרים כושר כסרומורפי, אך בעלי כושר הידרוסקופי ניכר.
2. אפיפיטים של שמש: הקבוצה העשירה מבין האפיפיטים. קבוצה זו, ממוקמת מעל אזור הצל, אך מתחת לצמרות ולא באזור החשוף לגמרי. רובם כסרומורפים.
3. אפיפיטים כסרומורפים מיוחדים: הם מאכלסים צמרות עצים. הרבה מן האפיפיטים הם בני משפחת הברומליים (עליה נמנה גם האננס), רבים מהם בני משפחת הסחלביים. חנקים: אלו למעשה אפיפיטים אשר לאחר התבססותם הפכו לבלתי תלויים ובמשך הזמן גרמו למותו של העץ עליו טיפסו. ההזדקקות למשען נמשכת גם לאחר היותם יונקי קרקע ובדרך כלל העץ מת כתוצאה מהצלה על צמרתו ונשאר המקום עומדו, נתמך בסבך שסביבו.
יער הגשם של האמזונס
 
חלוקת היער:
יש להבחין בין יערות עד שמוצפים מדי שנה למספר חדשים (לעתים עד חמישה חדשים) על ידי הנהר וקרויים "גאפו", לבין אלו שאינם מוצפים. הגאפו מאופיינים בעצים נמוכים יותר ובמספר מינים קטן יותר. מכיוון שההצפה מקשה את חיי הצמחים וגורמת למחסור בחמצן בקרקע הגידול. ככל שמתרחקים מהאזור המוצף, מתעצם היג"ט. העצים גבוהים ומופיעים במספר מינים רב. ביער הגדות בולטים בין השאר מיני הדקל, האגוז הברזילאי ,(Bertholletia excelsa) הרבה מינים ממשפחות העריים, הסאפוטיים ועוד. מבין המטפסים בולטים השעונית ,(Passiflora) וחבלבליים. בשכבת הקרקע גדלים דגניים, גמאיים, לופיים המוכרים לנו כצמחי נוי, שרכים וטחבים למכביר. בתוך היער יתווספו לרשימה חלקית זו, דקליים ומטפסים נוספים, בני משפחות הקסאלפיניים, התותיים וחלבלוביים.
 
צמחי תועלת:
ביג"ט בולטים צמחי תועלת, חלקם צמחי רעל שהאדם למד בשימוש נכון להכין מהם משקה (יוקא) או תרופות. פרי הדקל וליבתו האגוז הברזילאי, הפפיה והאננס מנוצלים למאכל. ממטפס הקוררה מפיקים רעל קטלני המשתק את שרירי הנשימה. מדקל הצ'ונטה מכינים משקה חריף, כדוגמת הצ'יצָ'ה[2]. (בצ'ונטה מתפתחים זחלים הנחשבים למאכל טעים). פירות מסוימים משמשים לצביעה, אחרים להזיות. הבוטנאי דן בולוטין, מאוניברסיטת תל-אביב סיים עבודת שדה מקיפה בנושא ניצול צמחי תועלת. המשפחה הראשונה בחשיבותה לתושבי יערות הגשם היא משפחת הדקליים, המונה כ- 4000 מינים, חלק מהם צומח ביערות האמזונס בדרך כלל לגובה של  18-20 מ'.
 
בעלי חיים:
מה שנכון לגבי צמחים נכון מאד גם לבעלי חיים, במיוחד בקשר לחרקים. מגוון המינים גדול בהרבה מהמוכר באזורים גיאוגרפיים אחרים [לדוגמא: אם יצאו שני אנטמולוגים לציד שלושים פרפרים כל אחד;  האחד ביער העד הצפון אמריקאי וחברו ליג"ט בדרום אמריקה. מבחינה סטטיסטית סביר להניח כי שלושים הפרפרים הצפון אמריקאיים יהיו בני  3-4 מינים בעוד מספר מיני הפרפרים הדרום אמריקאיים יעלה על 20]. מספר מיני העופות  החיים באקוודור (לא מספר הפרטים) עולה על זה של אירופה כולה. מספר מיני העופות החיים ביער הגשם של האמזונס, גדול יותר מאשר בכל אפריקה.
 
הסתגלות בעלי חיים לתנאי היג"ט:
ביג"ט, במיוחד בזה של האמזונס, קיים שילוב מיוחד של עצים גבוהים, קרקע מוצפת מים וכו'. הגירוי האבולוציוני גרם ליונקים רבים לפתח כושר שחיה וכושר טיפוס, כך למשל היגואר, שהוא דוגמא קיצונית לבעל חיים בעל מיומנויות רבות (מולטי פוטנציה) - מסוגל לזנק למרחוק, לרוץ מהר, לטפס על עצים, לשחות, לצלול, לקפץ על בולי עץ הצפים בנהר ולהרוג דגים במכת זנב. כך למשל אופוסום המים שהוא חיית הכיס היחידה בעולם שהיא שוכנת מים. (לעומת זאת, מאותה סיבה, לא נוצרה התמחות מיוחדת לתנאים קיצוניים - לתקופות של קטסטרופה). לעומת מספר המינים העצום, מספר הפרטים של כל מין ומין הוא קטן מאד ומספרם הכללי של בעלי החיים קטן עד להדהים. הגירוי האבולוציוני מפתח תופעות כמו טפילות (חלקית או מלאה) וכן תופעות של סימביוזה: הן סימביוזה בין מינים בוטניים, הן סימביוזה בין צמחים ובעלי חיים והן תופעות של יצורים חברתיים כדוגמת טרמיטים ונמלים. בתנאים אלו יש יתרונות רבים לבע"ח גמישים מבחינת אורח החיים. כך למשל ביג"ט של מערב אפריקה, היונקים המצליחים ביותר הם השימפנזים, אשר נעים רבות על הקרקע, אך גם מטפסים על הצמרות וכאשר העונות מתחלפות הם עוברים מעץ לעץ בחפשם פרות בשלים. אם יש הופעה פתאומית של נחילי טרמיטים מעופפים הם יכולים להפוך על נקל לאוכלי חרקים. יש אוכלוסיות המתמחות מגניבת תוצרת חקלאית ומאיסוף פסולת ממשק האדם.
יציבות:
בנוסף למורכבות הרבה, יוצר היג"ט גם רושם של יציבות. אין הוא פתוח להתיישבות של מינים מחברות אחרות [למרות שבראשית הפלייסטוקן 3 מיליון שנים טרם זמננו), עת התחברו שתי הייבשות האמריקאיות לאחר 70 מיליון שנות ניתוק, חדרו בעלי חיים מסוימים מצפון אמריקה וחלקם הצליח לחדור ליג"ט ואף להשמיד מינים מסוימים שחיו בו[. בניגוד למקומות אחרים, רק מינים מועטים היותר שהביא האדם, הצליחו להיאחז ביג"ט. מאידך, צמחים ובע"ח מיג"ט, הם בעלי כושר הישרדות נמוך מאד מחוץ לחברה שלהם. מספר רב של צמחים אינם מסוגלים לחיות בגני נוי ואפילו לא בגנים בוטניים. הם זקוקים ליג"ט ולמורכבותו כדי להישאר בחיים. כמה מינים כאלו הם בעלי חשיבות כלכלית גדולה, אך הניסיונות לגדל אותם בצורה מרוכזת כגידולים חקלאיים, זכו להצלחה מועטה. מונוקולטורה (גידול של מין אחד) נכשלה לעתים באזורים הטרופיים. יש מקרים שבהם הנביטה מעוכבת כאשר העץ גדל במונוקולטורה, אך אינה מעוכבת בחברת עצים אחרים. כאן יש דוגמא של קשרים התלויים בצפיפות, צפיפות המשרה עיכוב בגידול על ידי הפרשת כימיקלים שעדיין לא בודדו או זוהו. אפילו בעלי חיים בעלי כושר תנועה גבוה, כמו עופות וחרקים מעופפים החיים ביג"ט, ממעטים לנוע יחסית לבע"ח באזורים ממוזגים. ציפורי היג"ט אינן נודדות. הן נעות בסביבה בלהקות גדולות אך נמנעות מלעזוב את יער הגשם. ציפורים הנודדות מאירופה לאפריקה, או מצפון אמריקה לדרומה, בחיפושן אחר מזון, נמנעות מלהיכנס ליער הגשם. הן מצויות בסוונות ובאזורים מעובדים. דומה כי יער הגשם מלא ואין בו מקום לשכן מהגרים.
 
מינים בולטים:
יג"ט האמזונס הינו חלק מהממלכה הניאוטרופית וקיימים בו הרבה מינים אנדמיים רבים, היינו, מינים החיים רק כאן. כנראה שייבשת דרום אמריקה נפרדה מייבשת אפריקה הרבה לפני שייבשת צפון אמריקה נפרדה מאירופה ולכן חיים בה הרבה יותר מינים אנדמיים. מה שנכון לגבי הצמחים, נכון גם לגבי בעלי החיים. כמעט מחצית מ- 9000 מיני העופות בעולם, חיים בייבשת דרום אמריקה. מרביתם ביערות הגשם של האמזונס. באקוודור לבדה, ששטחה  270,000 קמ"ר בלבד, חיים כאלף מינים של ציפורים. בעוד שבכל יבשת אירופה, למשל, חיים רק כחמש מאות מינים.
 
אבולוציה קונוורגנטית:
תנאי החיים הדומים (היעדר אור, סביבה קרקעית עוינת וכו'), מפתחים אבולוציה קונוורגנטית, כלומר, בעלי חיים ממוצא גנטי שונה לחלוטין, מפתחים במהלך האבולוציה, צורה דומה, העונה לאילוצי סביבה דומים. [כך למשל תנאי החיים הדומים במקצת, בסוונות של אפריקה ובמדבריות פטגוניה, והצורך לרוץ מהר תוך התגברות על רוחות חזקות, גרמו ליען האפריקאי, לנינדו (Ňandu) הדרום אמריקאי ובעצם גם לאֱמוּ האוסטרלי, לפתח תכונות פיזיות דומות]. היג"ט, בעיקר אזור הצמרות, שהוא נישה אקולוגית נפרדת והיא הפורייה ביותר. רוב החיים, לפחות של החוליתניים, מתרכזים בצמרות. החיים בסביבה הבטוחה יחסית של הצמרות גרמו לבעלי חיים מסדרות שונות, לפתח למשל זנב ארוך המשמש כאיבר תנועה ומאפשר להם לחיות רק על העצים. כך אפשר לראות את קוף העכביש (פרימאט), דורבן דרום אמריקאי (מכרסם), דב הנמלים הבינוני (דלשינאי), והקיקאג'ו (טורף), כשהם משתלשלים בזנבותיהם מענפיו של אותו עץ.
 
נסיונות עיבוד:
כאשר הגיעו הקולוניאליסטיים הראשונים ונתקלו בשפע הצמחייה, היו סבורים שבקרקע המצמיחה כל כך הרבה צמחים ניתן יהיה לגדל כל דבר. נשמעו התבטאויות רבות כגון: "בקרקע כזו אפילו מטאטא יכה שורשים ויהפוך לעץ". הערות כאילו נשמעות עד היום מפי מטיילים ביג"ט. תפיסתם החקלאית של המתיישבים היתה אירופאית מעיקרה. המשוואה של מים + חום הבטיחה לכאורה גן עדן. הטכניקה היתה " ,Sweedenכרות ושרוף" המשמשת את אנשי השבטים בדרום מזרח אסיה והובאה על ידי הקולוניאליסטים לאמריקה הלטינית. הם כרתו את היער ושרפו את עציו. האפר שטייב מעט את האדמה, הביא להעשרה זמנית של הקרקע מחומרי מזון וסייע להצמחת היבול הראשון. אך אך תוך זמן קצר, הקרקע נתדלדלה  והכמות שגדלה היתה קטנה הרבה יותר, ושנה אחר כך, כמעט ולא צמח דבר. קרקע זו, החסרה מאגרים עצמיים של חומרי מזון, חשופה עם בירוא היער, לשטיפה חזקה ביותר ולעיתים אף לסחיפה. תוצאות שהתרחשו באופן מתון ביותר כשהיער כיסה את פני הקרקע. בנוסף לכך, בעת שריפת היער, הושמדו חלקית, הגורמים האחראים לפירוקו של החומר האורגני ומיחזורו - פטריות ובקטריות. השטיפה המהירה מסלקת תוך שנתיים-שלש את חומרי המזון שנוספו לקרקע וזו לא תצלח יותר לשימוש חקלאי, אלא אם יוסיפו לה כמת גדולה של דשנים קשיי תמס.
 
תוצאות כריתתו של יער הגשם הטרופי
יש לזכור ולהזכיר כי היג"ט הוא מערכת מורכבת ומסובכת הנמצאת בשיווי משקל עדין אך יציב עם מרכיביה האחרים של האקוסיסטם. כי שכבר הוזכר, היג"ט פיתח חברת שיא שכזו הודות ליציבות התנאים ששררו בו במשך מליוני שנים. האדם גם הוא היה מחוץ למערכת הזאת עד לפני כמאה שנה, עת התחיל בהשפעתו ההרסנית על היג"ט. האדם פוגע ביג"ט על ידי מגמות של התפשטות חקלאית ושימוש במוצרי העץ. למרות שיג"טים עדיין מכסים חלק ניכר  משטח היבשות, קיימת סכנה שקצב השמדתם יביא לחיסולם המהיר. במקרה של ברזיל למשל (אם כי אפשר להביא גם דוגמאות מאגן הקונגו), כבר בראשית התיישבותו של האדם הלבן בארץ זו, כאשר הבין שלא יוכל למצוא כאן זהב זמין כמו בפרו ובקולומביה, פנה לניצול אוצר הטבע הזמין ביותר של אז, דהיינו העץ (מכרות אבני החן של מינאס ג'ראיס התגלו מאוחר יותר). העץ הפופולארי ביותר היה הפליסנדר, שכונה "ברסיל", על שם צבעו האדמדם, כגון הגחלת ("ברסה" בפורטוגזית"). בעשורים האחרונים מתרחשת באגן האמזונס כריתת יער מאסיבית. כריתה שמטרתה, בנוסף לניצול העץ, גם הכשרת שטחים נוספים למגורים ופיזור האוכלוסייה וגם חיפושי אוצרות טבע נוספים. נושא כריתת היער קיבל פרסום נוסף בעקבות סלילת אוטוסטרדה החוצה את ברזיל ממזרח למערב והורסת בדרכה יערות רבים. לכריתת היער כמה תוצאות מרחיקות לכת.
א.  התייבשות הקרקע:
לאחר שהיער נכרת, נותרת הקרקע הלטריטית הקשה, לפיכך האזורים החשופים לא ישובו להיות יערות טרופיים. במקום זאת, עובר עליהם תהליך של
סוקסציה משנית, כולל התבססות של מינים עשבוניים של צמחים עשבוניים, בעיקר עשבי פיל, ועצים מהירי צמיחה, דוגמת המינים השייכים לסוג צקורפייה - (Cecorpia) עץ חלול, שעליו בעלי חמש אצבעות והוא גדל במהירות. את היער הטרופי עתיר המינים אשר בורא, מחליפה סוואנה המאופיינת במספר מועט של מינים. סוקסציה היא הישתנות קבועה בהתאם לחוקיות מסויימת שבה מינים מחליפים זה את זה לאחר שחלה הפרעה בשטח. במקרה של שריפה ביער, למשל, היער נהרס והצמחים מתים, ובעקבות ההרס, יופיעו צמחים חדשים בסדר מסוים, קבוע למדי.
 
ב. שינויי אקלים:
כאשר העקירה נעשית במימדי ענק, קיימת סכנה שהקרקע החשופה תחזיר בייתר שאת את קרני השמש, תגרום להתחממות ולהתייבשות. כפי שקרה במערב אפריקה, שם הובילה פעולה זו להתקדמות הסהרה ולייבוש חלקים מאגן הניזֶ'ר. בדרום אמריקה המערכת סבוכה עוד יותר. זוהי מערכת אקלימית סגורה, כאשר מרבית המשקעים מקורם ממים שהתאדו מן היער עצמו, לפיכך, הגשם אכן מצמיח את היער, אך היער הוא הגורם לגשם ובכריתה מאסיבית של יערות יש סכנה בשינויי אקלים.
 
ג. אובדן חמצן:
סכנה נוספת היא איבוד חמצן. מעריכים, כי בתהליכי ההטמעה (פוטוסינתיזה) מייצרים יערות הגשם הטרופיים, כ-% 20 מכמות החמצן עלי אדמות. לכריתת היער עלולה להיות, בטווח הרחוק, השפעה גדולה על עתיד האנושות.
 
ד. פגיעה במאגר הגנטי העולמי:
בית הגידול של היג"ט הינו המעבדה המשוכללת ביותר לשונות גנטית ומקור לצמחים שהופצו בעולם כולו. חלק ניכר מצמחי האזורים הממוזגים הם בעלי קשר ישיר או עקיף ליג"ט. באזור זה שהתאפיין בתנאים יציבים ובשפע של בתי גידול, נוצרה קרקע נוחה לקיום מוטציות שהעשירו את המאגר הגנטי העולמי. היג"ט הוא אחד המקורות והמניעים לתהליכים אבולוציוניים בעולם. הצומח עומד להיפגע פגיעה שהשלכותיה על הצומח בכלל קשות להערכה.
 
ה. הפסד למדע:
ליג"ט ערך מדעי רב. חיוני להבנת תהליכים בעולם הצומח המודגמים ביג"ט ברמות של הדגמה ויעילות שאין שני להם.
כיום נעשים מאמצים לשמר אזורים נרחבים מפני הכורת המערבי והחקלאי המקומי, המאיימים יחדיו להשמיד את היג"ט.
מבט לעתיד:
מרבית החוקרים טוענים שמצב יג"ט של האמזונס, לעת כתיבת שורות אלו (2004) הוא רחוק מלהיות קטסטרופה, אך אין לדעת לאן יביאו תהליכי פיתוחו של האזור, בעיקר נוכח הניסיון למצוא שם כמויות גדלות והולכות של נפט. אם זאת, בעולמנו ההולך ומתפתח, בארצות של "עולם שלישי" בעלות שיעור ריבוי גדול, נוכח המספר הרב של הפיות הרעבים, יקשה על ממשלה ולו גם אחראית, להתחשב בצרכים אקולוגיים, משום שאינם לוחצים בטווח במיידי.[כך למשל הקרב האבוד סביב איטאיפו (Itaipu)תחנת הכח ההידרואלקטרונית, שהקימה ברזיל על נהר הפאראנה, אשר חיסלה את מפלי גוואירה (סטה קדס, מילולית: שבעת המפלים), שנחשבו למפלי המים הגדולים ביותר עלי אדמות. מפלי פאולו אלפונסו (Paulo Alphonso)  אשר בנהר סן פרנסיצקו, אף הם בדרכם לעבור מן העולם, לטובת סכר ענק שהוקם באזור. וייתכן שבטווח הארוך, גם חלקים נכבדים מעולם החי והצומח של האמזונס].
 
יער הגשם הטרופי נחשב היום לספק העץ הגדול ביותר בעולם. שטחי ג'ונגל עצומים נכרתו ואינם עוד. יערות הגשם של בורניאו הפכו למשירים מכוסי שיח, הג'ונגלים של תאילנד נכרתו ובימים אלו ממש, חברות תאילנדיות כורתות יערות בבורמה. יער הגשם הינו חלקת אלוהים שאנו הורסים במו ידינו. לבעלי החיים של היער אין מקום מחוצה לו וכך גם לאוכלוסיה האנושית המוצאת לה מקום בין עציו.
הברזילאים (כמו אנשי זאיר ואינדונזיה) רואים בהתרעות האקולוגיסטיות, אנינות מערבית נהנתנית ועשירה המעדיפה לשמר מינים נדירים של פרפרים, או דואגת לחמצן שלה עצמה, על חייהם של ילדים רעבים בפָבֶלוֹת (משכנות העוני הנוראיים של ערי ברזיל). ההתרעה שקמה בעולם בראשית שנות ה- 70 והקריאה הנואשת להצלת יערות הגשם, נתפשה בארצות הרלוונטיות כ"יפי נפש" הבטל בששים לעומת אינטרסים כמו ניצול מחצבים או פיזור האוכלוסייה. האמת היא שהעולם המערבי המתועש איננו מזרים כספים חליפיים אלא מסתפק בהטפת מוסר במקרה הטוב או בצריכת עץ וחבלה בעקיפין ביער הגשם (על ידי צריכת עץ למשל), במקרה הרע. הפתרון הנראה לעין הוא שכנוע המדינות הללו כי עליהן לשמור על יערות הגשם לטובתן ובמקביל, הזרמת סיוע מאסיבי, ממדינות העולם המפותח, כדי ששמירת היג"ט תראה אטרקטיבית גם לטווח הקצר.
 

[1] מיקוֹריזה היא מוטואליזם (הדדיוּת) בין תפטיר של פטריה ובין שורשי הצמח. מקור השם ביוונית: מיקו פירושו פטריה, ריזה פירושו שורש.
רוב הפטריות מקיימות קשר מסוג זה, וקשר זה תורם לשני הצדדים. הפטרייה נהנית מספיגת הפחמימות מהצמח הפונדקאי בעוד הצמח סופג מינרלים מתפטיר הפטרייה. קורי התפטיר מכסים שטח פנים גדול וקולטים מינרלים חיוניים לצמחים. מרבית הצמחים אינם מתפתחים היטב בלי מיקוריזות, ועל כן חקלאים בדרך כלל מוסיפים נבגי פטריות לדשנים בתוספת לג'יברלינים ואוקסינים.
[2] משקה אלכוהולי עשוי מתירס.

01bright

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife