• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

אקוודור - קיטו, הפרברים ואיי הגלפגוס - מדריך מקצועי

טייל ותיק עם ניסיון תרמילאי ברחבי העולם; מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות; שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה ב"החברה הגאוגרפית - נאות הכיכר", ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות; הגיש פינות ברדיו; כתב וצלם במגזין "מסע אחר" ובמגזינים נוספים. ב-1989 פרסם יחד עם שרון טלמור, את הספר "תורכיה הקלאסית - מדריך קל למטייל". ב-2006 פרסם את ספרו "שבוי בקסמה", שהוא סיפורה של הודו, אהבתו וסלידתו. טיולים מאורגנים בהדרכתו של גילי ואתר הבית : http://www.gilihaskin.com/

Quitopanoramica.jpg

הטיול התחיל בקיטו, בירת אקוודור. יצאנו לסיור בזק בסביבה. בניגוד לשכנותיה הענקיות, אקוודור קומפקטית. קל להגיע לכל מקום. נסענו לאורך ציר התנועה המרכזי והצבענו בהרי הגעש המפורסמים, כמו קוטופקסי, טינגוראווה, צ'ימבורסו, שתופסים מקום בחלומותיו של כול מטפס הרים.
ביומן הטיול הפרטי שלי באקוודור, חמש-עשרה שנה קודם לכן, כתבתי: "כיף באקוודור. זוהי ארץ דרום אמריקנית אהובה שיש בה חום וחביבות, אך ללא הצקות, ודרכים נוחות ומרחקים קצרים. זו ארץ זולה אך כמעט ללא עוני. גם השוטרים חביבים וסימפטיים. אפשר לעצור את האוטובוס בכל פינה, להשתין בכל חור, ועם זאת כאן עדיין דרום אמריקה, עם שווקים, אינדיאנים ושפע של עבודות יד." כך ראיתי את אקוודור בעיניים של בחור בן עשרים וארבע המתגלגל כבר שנה במרחבי היבשת הדרום אמריקנית ובוחן ארץ זו מזווית ראייתו של מי שהגיע מפרו ומבוליביה, ארצות האלטיפלנו, הקשות יותר. עבורי היתה זו חזרה למשהו מוכר ואהוב. עבור דסי, מפגש עם עולם אחר. היא הביטה סביב, נפעמת מהנוף. אהבתי לראות אותה כך, במפגש הראושן עם הייבשת הלטינית, החמה, המלטפת.
כאשר טיפסנו ללגונה של קילוטואה(Quilotoa)  אמרה לי דסי כי זהו המראה היפה ביותר שראתה בחייה. הר געש חרוטי להפליא ובמרכזו אגם בצבע כחול עמוק. היא עמדה שותקת, גווה מוטה מעט לפנים, ולחשה לי משהו שאני מתקשה לשכוח... דומה והתקשתה להכיל את כול היופי.
בדרך לשוק האינדיאני הענק של סקיסילי, סיפרתי למטיילים על ימיה האחרונים של תרבות האינקה. על אטוולפה, בן הפילגש האקוודורינית שחי בקיטו ונדחק ממלכות האינקה על ידי אחיו למחצה, הואסקר, שמלך בקוסקו. סיפרתי להם על האינקה הגדול האחרון, המלך הזקן וואינה קאפאק, אשר מצא כי ממלכת האינקה גדולה מדי והחליט לחלקה. צעד שעל פניו נראה כטעות גדולה, וכעבור פחות מעשור הוכח כשגיאה פטאלית. הדואליות הובילה לתחרות, זו ליריבות, ולבסוף למלחמת אחים. זמן קצר לאחר שאטוולפה ישב על כס המנצח בקחמרקה, הגיעו ראשוני הספרדים, שנחשבו למלאכים לבנים בעיני האינדיאנים. מחשבות כולנו הוטרדו בשאלה "אילו". מה היה קורה אילו?
לאחר יום גדוש של ביקור בכפר אוטבלו ((Otavalo נפלו המטיילים שדודים במיטותיהם ודסי ואני יצאנו למועדון מוסיקה, "פניה" (Peňa) בפי המקומיים. במקום הופיעה להקה קולומביאנית, מהטובות שראיתי ושמעתי מימי, שחמשת משתתפיה קרובים בנשמה ובדם. שניים מהם היו אח ואחות, שניים אחרים היו בעל ואישה, ואת כולם חיבר דבק חזק, יותר מהמוסיקה הנפלאה שהשמיעו. הם הפגינו יכולת מרשימה. כל אחד מהם ניגן בארבעה חמישה כלים, ובדרך כלל בשניים בו-זמנית. הקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות, כשבסיומו של כל שיר הוא שואג: "ויווה קולומביה." הם סחטו מהנגנים הדרן אחר הדרן וסירבו להניח להם ללכת לדרכם. מנהיג הלהקה, אינדיאני ארוך שיער, הכריז בקול צרוד: Nosotros todos somos ijos del Inca” ", היינו, "כולנו בני האינקה." ובקולו נשמעה תחושת הגעגועים הקולקטיבית של האנדים לממלכה התיאוקרטית שדאגה לכל אדם למזון, לקורת גג, ולבן או בת זוג. כששככו תשואות הקהל, עלה לבמה מנהל ה"פניה", היסה את הפיות המשולהבים והכריז בטון מרצין, שלא הלם את השעה המאוחרת ואת האוויר הטעון אדי אלכוהול. "סלחו לי, אורחים יקרים,Somos no ijos del Inca, Todos somos ijos del Atahualpa ". כלומר, "אנחנו איננו בני האינקה. אנו כולנו בניו של אטוולפה." בקולו נשמע אותו עלבון ישן של בני אקוודור על המלוכה שנגזלה מהם, עלבון ששלוש-מאות וחמישים שנות כיבוש ספרדי וכמעט מאתיים שנות עצמאות לא הצליחו לרפא. החלפתי מבטים עם דסי, שישבה מכושפת מהסגנון ומהאווירה. זו היתה לה הפעם הראשונה בדרום אמריקה וחיש קל נכבשה בקסמה.
לאחר יומיים נהדרים ביערות הגשם הטרופיים של ריו נאפו (Rio Napo), הגענו אל העיקר, אל גולת הכותרת של הטיול, התגשמות חלומו של כול ביולוג – איי גלפגוס (Galapagos). בימים היפים ההם היו איי גלפגוס לא רק שיאו של טיול, אלא גם נקודת מבחן ליכולת ההישרדות של התרמילאי. המצליחנים, אלה שיודעים להסתדר, הגיעו בטיסה צבאית שעלתה שביעית ממחירה של טיסה רגילה, ולי היה חשוב מאוד להגיע; בבחינת מאבק נוסף עם הבלתי אפשרי. מנקודת מבטי העכשווית, המוטיבציה הזאת נראית לי פתטית, אך כפי שקרה לי במקומות אחרים, התערבבו חוויות התרמילאות עם חוויות ההדרכה.
                                 
איי גלפגוס הם ארכיפלג מרוחק ומבודד המונה כ-60 איים לא גדולים, איונים ובני איים השוכנים באוקיינוס השקט, כ-960 קילומטר מערבית לחופי אקוודור. שמה הרשמי של קבוצת האיים הזו הוא "Archipelgo del Colon", היינו, קבוצת איי קולומבוס. שם זה ניתן לאיים בשנת 1892 לציון 400 שנה למסע המפורסם, אם כי קולומבוס עצמו מעולם לא ביקר באזור. על קיומם נודע בארצות המערב רק בשנת 1535, כשלושים שנה לאחר מותו. האיים משתרעים על פני מרחב ימי ששטחו 45,000 קילומטרים רבועים, פי שניים משטחה של מדינת ישראל. הנופים יפיפיים, נופי ירח קירחים מוקפים ים. יש כאן הרי געש, קונוסים מחודדים, לועות עתירי צמחייה וחופים נפלאים. בכמה מקומות ניתן ללכת על זרמי לבה שנקרשו זה מכבר והם נראים כצמות ענק משורגות ומפותלות. מערות וולקניות וזכוכית וולקנית משלימות את חלומו של כל גיאולוג. באיים אחדים צומחים עצי הצבר הענק. אלה מתנשאים על גזע וגובהם עשוי להגיע לשנים-עשר מטר. אך העניין המרכזי באיים הוא בעלי החיים. במקום התפתח עולם חי מגוון ומרשים.
רבים מהיוצאים לראשונה לאיי גלפגוס רואים בהם את התגשמות המיתוס של ארצות הפרא. מחוז חפצו של התייר האקולוגי הנמצא בחיפוש מתמיד אחר יופי קדמוני,albatros רבגוניות וטוהר שמעללי האדם טרם קלקלו. איי גלפגוס הם לכאורה התגשמות החלומות הללו. המקום מבודד ובעל עושר אקולוגי רב, מוגן מפני התערבות אנושית מזיקה ומציג טבע טהור ומזוקק. אך המיתוס הזה אינו מדויק. איי גלפגוס ראויים בהחלט למקומם הגבוה בסדר העדיפות של מטיילי הטבע, אך מסיבה הפוכה בדיוק. ככל שהדבר יישמע מוזר, עולם החי של האיים המפורסמים הללו הנו מהדלים ביותר שקיימים בכלל. חשיבותם נובעת גם מיופים, אך יותר מכך בשל התפקיד שהם ממלאים בתולדות המחשבה האנושית. דרווין שינה את אורח המחשבה של רובנו ותורת האבולוציה שלו נולדה כאן. מבחינה זו, איי גלפגוס הם ערש מקודש של המחשבה המודרנית.
הנוף געשי וטרשי, חסר אדמות פוריות ונטול חברות צומח מורכבות, דבר המגביל את מגוון היצורים החיים בו, בנוסף לבידוד הגיאוגרפי, שמן הסתם רק מחדד עובדה זו. שום טורף גדול לא הגיע לגלפגוס, ובהיעדר אויבים טבעיים במהלך האבולוציה, לא למדו שוכני האי לפחד, אפילו לא מבני אדם, שניצלו זאת וטבחו בהם ללא רחם. יש כאן איגואנות ענקיות, אריות ים למכביר, מינים רבים של עופות, והידועים מכול – צבי הענק, שכמותם לא ניתן למצוא בשום מקום אחר בעולם. לאחדים מהם צורה יוצאת דופן: חלקו הקדמי של השריון מתרומם ומותיר מלפנים פתח גדול ובלתי מוגן. החוקרים סבורים כי צורה יוצאת דופן זו התאפשרה בגלל היעדר טורפים באי. היא הזכירה למתיישבים הספרדיים צורת אוכף, בספרדית Galapagoe, ומכאן הכינוי "איי גלפגוס". צבים אלה כמעט נכחדו מהעולם, משום שהיו מצרך מבוקש של ציידי הלווייתנים. בימים ההם לא היו מקררים והמלחים מצאו כי הצבים, שהם בעלי טמפרטורת גוף משתנה, מסוגלים להחזיק מעמד במשך שנה ללא אוכל או מים. כך אפשר היה לאחסן אותם, מונחים על גבם, כשהם תופסים מקום לא קטן (משקלם מגיע ל-250 קילוגרם), אך מבטיחים בשר טרי לאורך זמן. בשנת 1831 בלבד עגנו באיים 68 ספינות ונטלו עמן כ-30,000 צבים. לפי אומדנים שונים נטבחו במהלך השנים בין 100,000 ל-300,000 צבים.
בשנת 1835 ביקר באיים צ'ארלס דרווין, והתארח אצל סגן המושל של "הארכיפלג של אקוודור", כך נקראה קבוצת האיים, וזה סיפר לו על יכולתו לזהות, לפי צורת השריון, מאיזה אי הגיע הצב. תושבי המקום, אשר נהגו לאכול את הצבים והשתבחו בשומנם הרך, הוסיפו וסיפרו לו כי הם יכולים לדעת את מוצאו של הצב גם לפי טעמו. אחדים מהצבים עשויים להגיע לגיל מאתיים, כך שחלקם ראה את דרווין פנים אל פנים. דרווין הנרגש כתב ביומנו: "לא הייתי חושב כי איים שהמרחק ביניהם כ-80 קילומטר, רובם בטווח עין זה מזה ובנויים מאותו סוג סלע, גובהם דומה, ושורר בהם אותו אקלים, יהיו מאוכלסים במינים כה שונים זה מזה." לאחר ביקור זה ובעקבות ממצאים שנמצאו במהלכו, ניסח דרווין את תורת האבולוציה המסבירה את התפתחות בעלי החיים והצמחים בעולמנו. עיקרי תורתו של דרווין פורסמו בשנת 1859 בספרו "מוצא המינים" ועוררו הד רב בחוגים המדעיים ובציבור הרחב.
האי סנטה קרוז (Santa Cruz) נראה מדברי, וכל נופו חול חום ומאות קקטוסים. סיפרתי לדסי על הימים ההם, על מלון אנגרמאייר, שם התגוררנו בתנאים עלובים ובמחירים מרקיעי שחקים. סיפרתי בנימה נוסטלגית על החיפושים אחר הסירה והצוות, ודסי חייכה בחום. את שעות ההפלגה הראשונות העברתי בשיזוף על הסיפון, בשינה עמוקה שתרמו לה נדנודי הספינה, ובחיפוש אחר דולפינים.  מפעם לפען העזתי להגניב מבט אסור אל הביקיני הזעיר של האיטלקיות שעל הסיפון, אך מטעמים מובנים שבתי להתמקד בדולפינים.
האי אספניולה (Espaňola) מחייב הפלגה ארוכה למדי, אך הוא נחשב לאחד משיאי הביקור באיים. על יותר מדי מקומות הכרזתי שהם גן עדן עלי אדמות, אך אספניולה הוא אחד המובילים שבהם. בשעת בוקר מוקדמת עצרנו לצד להקה גדולה של איגואנות-ים שנראות כדינוזאורים קטנים, שלהבדיל מאיגואנות היבשה הן מתהדרות בגוון אדום חזק. הזכרים, שהיו שרועים על סלעי הבזלת החלקלקים, נעו ממקומם ומצאו להם סלעים יבשים שהתחממו מקרינת השמש. כל אחד מהם רבץ על סלע בפישוט אברים, תוך שהוא מפנה שטח מרבי כלפי הקרינה הברוכה. לאחר כחצי שעה של רביצה כזו היה מרים ראש, מותח את רגליו הקדמיות, ועובר לעמדת תצפית גבוהה שממנה ניתן לסקור את הסביבה. גופותיהם השחורים הלכו והבהירו, ובעורם צצו בהדרגה כתמים אדומים. אלה הלכו והתרבו, עד שהאדום גבר על השחור והותיר רק כתמי צבע שחורים הזרועים על פני לטאה אדמדמה. כל זכר כזה התבונן בנקבות שסביבו, זקף את ראשו, והבליט את כרבולת הקשקשים דמויי הדורבן המעטרת את עורפו ואת גבו. עתה הם דמו לדינוזאורים הקדומים, גם אם אורכם לא עלה על מטר וחצי. לא היה צורך בדמיון רב כדי לשחזר את העולם הפרה-היסטורי של פעם.
shaonitmangrovnikaפרח השעונית ופירות עצי המנגרובים
המרחק הגדול בין איי גלפגוס ליבשת הוא גורם בידוד משמעותי, וככל הנראה מנע הגעה של יונקים יבשתיים לאי. הים שמסביב לאיים דווקא עשיר ביונקים ימיים. כאן נצפו עשרה מינים שונים של דולפינים ולווייתנים. היונקים הבולטים לעין הם אריות הים ודובי הים. נתקלנו בהם במקומות רבים בעולם, אך נראה לי שאין מקום בעולם שבו המפגש עמם הוא כה קרוב וידידותי. בשיטוט באיים פגשנו באלפי אריות ים הרובצים בלהקות על החוף החולי או מטפסים על סלעי החוף השחורים. הם לא התרגשו מאתנו ולא מתיירים אחרים שהסתובבו ביניהם, משמיעים קולות התפעלות בכל השפות ומצלמים את היונקים המרשימים הללו בכל הזוויות האפשריות, עם בני אדם ובלעדיהם. ברגע מסוים לא התאפקתי, קפצתי לאחד המפרצים הזעירים ומיד הוקפתי באריות ים סקרנים שהחלו לשחות סביבי. הם ביצעו לידי תרגילי אקרובטיקה מדהימים וכמו לעגו לנסיונותי המגושמים לגעת בהם. פתאום חשתי משהו תופס את רגלי. פניתי לאחור בבהלה ופגשתי שם את חיוכה המתוק של דסי. היא מילאה את פיה מים והתיזה סילון לתוך עיני. מבעד לרסיסים הספקתי לראות את חיוכה משתבר לעשרות טיפות.
במשך ימי ההפלגה פגשנו עופות ים מיוחדים, חלקם אינו מוכר משום מקום אחר. פגשנו שקנאים רבים ופינגווינים טרופיים שהמפגש עמם כאן, בקו המשווה, הנו מדהים ממש. באיים חי מין של קורמורן, שבמהלך האבולוציה ויתר כליל על כושר התעופה לטובת כושר השחייה. צפינו בהם כשבנו את קנם. ליתר דיוק, הנקבה היא שעסקה במלאכת הבנייה, ושלחה את הזכר באדנות להביא לה זרדים. בכל פעם שהענף שהביא לא מצא חן בעיניה, השליכה אותו חזרה וציוותה להביא מתאים ממנו. דסי חייכה ואמרה שכך צריך להיות גם בין בני האדם. מעלינו חגו פריגטות שחורות, שבעת החיזור ניפחו זפק אדום ענקי. הפריגטה, כמותה כספינת קרב מהירה, היאgalapagos_penguin אירובטית מושלמת המנצלת את כישוריה כדי להטריד ולהציק לעופות שונים השבים ממרחבי האוקיינוס עם שלל הדייג, עד כי אלה, כדי להקל על עצמם, מקיאים את טרפם וממשיכים לדרכם, ואילו היא עטה על השלל. ראינו מין אנדמי של אלבטרוס, הגדול בעופות הים. צבעם לבן-אפרפר, מקורם ענקי, צהוב ומעוקל משהו, ומוטת הכנפיים שלהם מגיעה לשניים וחצי מטרים, מה שמאפשר להם לדאות ממושכות, כמעט ללא תנועה. הפעם הראשונה שנתקלתי בעופות מלכותיים אלה היתה על סיפון ה"אקוודוריאן ריפר", אוניית המשא שעל סיפונה הפלגנו בדרכנו מבלגיה לבואנוס איירס. עוף זה, המושך את העין במעופו האצילי, נראה מגושם ביותר כשהוא על היבשה. בהליכתו הוא מזכיר שיכור מועד המתנדנד מצד לצד, ואפילו הליכתו של ברווז נראית אצילית בהשוואה לזו שלו. הם כל כך כבדים עד שקשה להם להמריא. כשברצונם לעוף הם מדדים אל הצוק וקופצים למטה. שיחק לנו המזל וזכינו לצפות בריקוד אהבה חינני ומשעשע, העומד בניגוד להילוכם המסורבל.
לאהדה הרבה ביותר זוכות הסוּלוֹת, בוביס (Bubis) בפי המקומיים. זוהי אחת הציפורים החביבות שראיתי מימי. עוף ים זה ניזון מדגים, מקורו ארוך ומעוקל מעט בקצהו ועיניו תכולות, כשאישונו של הזכר גדול מזה של הנקבה. ולהבדיל מסולות אחרות שפגשנו ברחבי העולם, רגליו הן בצבע כחול זוהר. כה זוהר עד שנדמה כאילו הן עשויות מחומר פלסטי כלשהו. לפני חמש-עשרה שנה, כששכרנו ספינה לסיור מקיף בן שנים-עשר יום, סחבתי את החבר'ה להפלגה בת יום וחצי צפונה, עד לאי טיילור (Tailor), כדי לצפות בבּוּבּיס שרגליהם אדומות. המזון שהוקא לים במהלך ההפלגה וחוסר האיזון בין משך ההפלגה לבין מראה האי, נכנס לפולקלור המטיילים בדרום אמריקה של אז. הפעם הסתפקנו בסולות כחולות רגליים ובסולות המסכה צהובות הרגליים, הנקראות כך על שום הכתמים הכהים שסביב עיניהן. ראינו עשרות רבות של סולות. השביל הולך ומתפתל ביניהן והן עומדות, דוגרות על ביצה המונחת על כף רגל, או מטפלות בצאצאיהן הרכים. ראינו אפרוחים בני שנה הבולטים בפלומתם הלבנה, ואת הבוגרים יותר שהחלו להצמיח נוצות כהות. במקום אחד פגשנו אפרוח בן יומו. צפינו בשחפים אדומי רגליים ואדומי עיניים, ביונים מנוקדות, אדומות עין אף הן, ושלצדף אדום-מקור שבני מינו חיים באזורים התת ארקטיים של פטגוניה או ניו זילנד, ליד ציפורים טרופיות מובהקות. פרוש דרווין הוא הציפור החשובה ביותר למחקר, אך דווקא היא מרשימה פחות בחזותה. כאשר צפה החוקר הבריטי המהולל בעופות אלה צץ במוחו הרעיון שגרסתו הבשלה פורסמה בספרו "מוצא המינים".
חוויה מיוחדת עברה עלינו באי דפנה. כל ספינה רשאית לעגון לחופו אחת לחודש. למזלנו הגענו בתחילת החודש וזכינו לרדת לחוף האי, לטפס לפסגת הר הגעש שבמרכזו, ולחזות בחזיון מרהיב: שחפים ושחפיות, סולות וציפורים נוספות חגו במעוף ענק, נסקו לקרקעית והמריאו לשחקים. בדרך לאי סנטה פה התקרבו לסירה בני לוויה ידידותיים למראה: זוג דולפינים שקפץ במחול חינני לצדה הימני של הסירה, וכעבור רגע הופיע זוג נוסף בצדה השמאלי. "ארבעה!" צעקתי בהתלהבות. "שישה," השיבה לי דסי בקול. "שמונה," אמר מישהו מכיוון החרטום. לבסוף התקבצו ארבעה-עשר דולפינים שזינקו בתיאום מעל המים והתיזו סילוני אוויר ומים לכל עבר.
חוויה פחות נעימה היו הכרישים. בוקר אחד יצאנו לצוד עז, פליטת תרבות. המתיישבים הספרדים הביאו עמם בעלי חיים, שחלקם נמלטו אל הטבע, הפכו לחיות פרא והתרבו על חשבון חיות הבר. החזירים אוכלים את ביצי הצבים, החתולים טורפים את גוזלי האלבטרוס ואילו העיזים מכלות מזון שיחסר למישהו אחר. לפיכך יצאנו למסע שבסופו נלכד תיש צעיר והובא לספינה. כאשר שחיתי במרחק של כמה עשרות מטרים מהספינה הבטתי לעברה במקרה וראיתי את חברי הצוות מנופפים בידיהם בפראות. מהר מאוד שמעתי צרחות נפחדות: "טיבורון" (Tiburon), היינו כריש. מסתבר שכאשר שחינו נשחט התיש וריח דמו שהתפזר במים משך את הכרישים. שחיתי כאחוז אמוק, טיפסתי בבהלה אל הסיפון, ועוד הספקתי לראות את הכרישים דולקים לעבר הספינה. 
השייט בגלפגוס לא היה רק ספארי ימי. זה היה מסע תענוגות עם רחצה בחופים בתוליים, ארוחות שחיתות של לובסטרים, וגם דסי,  שאפשרה לי לאהוב אותה בכל מקום שאחפוץ.  עד שנאלצנו לשוב הביתה ולנחות אל סלע המציאות. חודשים ארוכים אחר כך עוד הסתובבתי מוטרף מתשוקה ומצער. הזיתי בחרטום הספינה המפלח את הגלים, מתקדם לאטו. הים רוגע, אחר כך סוער בשצף קצף ושוב, הוא חלק כראי ורק הירח משתקף במימיו.

01bright

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife