• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

ונצואלה- מידע כללי

Flag_of_Venezuela

ונצואלה היא מהמדינות המפותחות והיפות ביותר בדרום אמריקה. כמיות הנפט במדינה האיצו את הכלכלה והפיתוח של המדינה המדהימה הזו. בונצואלה חיים כ-26 מיליון תושבים, מתוכם 5 מיליון גרים בעיר הבירה קראקס. בקראקס יש אווירה ייחודית, מספר רב של כנסיות וארמונות מפוארים, רובע קולוניאלי עתיק ויפה, כדאי להגיע גם לכיכר פלסה בוליבר. למרות היותה מפותחת, קראקס נחשבת לעיר מעט מסוכנת. עיקר התיירות בונצואלה מתרכזת בחופים המדהימים שלה. 400 ק"מ של חופים קריביים עם חול לבן, פעילויות ספורט רבות ודיג. לונצואלה יש מעל ל-70 איים שנמצאים קרוב לחופה הצפוני ובהחלט כדאי לבקר בכמה מהם, למשל באי מרגריטה, בלוס פיקורס ובאי מרוקוני שמציע לנופשים בו חופים מרהיבים עם המון שוניות ואלמוגים יפיפיים. ממש גן עדן לחובבי צלילה ודיג. בונצואלה נמצאים גם מפל אנחל שנחשב למפל הגבוה בעולם, נהר האורינוקו שהוא אחד הגדולים ביבשת ורכס הרי האנדים במערב.

מפה

mvenezue

היסטוריה
כחצי מיליון בני שבטי הקאריב, אראוואק וצ'יבצ'ה חיו באזור שנקרא כיום ונצואלה, עד שהגיעו הכובשים הספרדיים. אמריגו וספוצ'י היה כנראה האירופאי הראשון שהגיע לחופי ונצואלה (ב-1500), אנשי המשלחת שבראשותו הם אלה שהעניקו למדינה את שמה הנוכחי שמשמעותו - ונציה הקטנה. (בגלל מנהגם של התושבים שחיו בשפך הנהר לבנות בתים על עמודים הנטועים ביובלי הדלתה). הספרדים התיישבו בתחילת המאה השש עשרה בעיר קומנה (Cumaná), והפכו אותה לעיר מרכזית. המקומיים נאבקו בספרדים, אשר היו נחושים בדעתם לחפש אחר זהב. כאשר מאמציהם עלו בתוהו, נטשו את ונצואלה החבולה.

ונצואלה הכריזה על עצמאותה ב-5 ביולי 1811, אך ניסיון ראשון זה להקים רפובליקה עצמאית לא צלח, וכמוהו גם ניסיון נוסף ב-1813. ב-1821 הביסו כוחותיו של המשחרר הגדול של דרום אמריקה, סימון בוליבר, את הספרדים וסילקו אותם מאזור ונצואלה, שנעשה חלק מרפובליקת קולומביה הגדולה. ב-1830 מרדה ונצואלה בקולומביה הגדולה והכריזה על עצמאות. משבר פקד אותה, מאבקי כוח, הפיכות ומעשי טרור שאיימו על שלמותה, וסדרה של רודנים מיליטנטיים שלטו בה ביד רמה.
 
גיאוגרפיה
ונצואלה נמצאת בצפון אמריקה הדרומית, בין קווי הרוחב 0 ל- 10 צפון. היא גובלת בים הקריבי בצפון, בגיאנה במזרח, בברזיל בדרום ובקולומביה במערב. קו החוף משתרע לאורך כ-2,800 ק"מ. הנקודה הנמוכה ביותר היא בגובה פני הים והגבוהה ביותר בגובה 4,981 מטרים, פיקו בוליבר.
 
ונצואלה מחולקת למספר חבלים:
* אזור קורו (Coro region) בצפון המדינה,
* רמת גיאנה הכוללת כמחצית המדינה (גובה הממוצע כ-2,700 מטר מעל פני הים, הרמה אינה משטח אחיד אלא מחורצת על ידי ערוצי נחלים ופסגות הרים. בחלק המזרחי של הרמה נמצא מפל אנחל הנחשב לגבוה ביותר בעולם (979 מטר). תכסית הרמה כוללת יער צפוף ומטעי עץ הגומי. האוכלוסייה המקומית כוללת שבטים השומרים על בידולם משאר האוכלוסייה.
* מישורי היינוס (Llanos)
* שפלת האמזונס
* שפלת מרקאיבו (Maracaibo Basin) בחלקה המערבי של המדינה.שבמרכזה נמצא אגם מרקאיבו.
* הרי האנדים
Los_Roques_Venezuela
ארכיפלג לוס רקוס
 
אקלים
המדינה נמצאת כולה בתחום שבו שורר אקלים טרופי. למרות זאת האקלים משתנה החל מאקלים טרופי מובהק ועד לאקלים אלפיני בהתאם לגובה, לטופוגרפיה, לכיוון ולמהירות הרוח בכל אזור. השינויים העונתיים באים לידי ביטוי בעיקר במשקעים ולא בהבדלי טמפרטורה. ברוב המדינה יש עונה גשומה מובהקת. גשמים יורדים בעיקר מחודש מאי ועד נובמבר הנחשבים חודשי החורף. שאר חודשי השנה מהווים את הקיץ בוונצואלה. ונצואלה מתחלקת ל-4 קבוצות של גבהים הנבדלים זה מזה באקלים. מתחת לגבהים של 800 מטר האקלים הטרופי מייצר אוויר חם וטמפרטורות יציבות שבין 26° מעלות צלזיוס ל-28° C. בגובה שבין 800 ל-2,000 מטרים מזג האוויר קר יותר והטמפרטורות נעות בין 12° C ל-25° C. רבות מן הערים במדינה, כולל הבירה, קראקס, שוכנות דווקא בגבהים אלה. בגבהים שבין 2,000 ל-3,000 מטרים הטמפרטורות הן נמוכות יותר, מ-9° C ועד 11° C. מעל 3,000 מטרים הטמפרטורות צונחות כבר מתחת ל-8° C. כמות המשקעים הממוצעת בשנה נעה בין 430 מילימטר באזור הקאריבי במערב, לבין 1,000 מילימטר שבמפרץ אורינוקו במזרח. בהרים כמויות המשקעים משתנות מאוד בין אזור אחד למשנהו. בעמקים שאינם חשופים לרוח לא יורדים משקעים רבים ולעומת זאת מדרונות החשופים לרוחות צפון-מזרחיות מקבלים גשם רב. בקראקס יורדים 750 מילימטר של משקים בממוצע בשנה כשיותר מחצי מהם יורדים בין חודש יוני לאוגוסט.
 
כלכלה
תעשיית הנפט שולטת בכלכלה המעורבת בוונצואלה. תעשיית הנפט מספקת כשליש מהתוצר המקומי הגולמי במדינה, בערך 80% מסך הייצוא שלה, ובערך חצי מהכנסות הממשלה. תחנות שאיבת הנפט העיקרית במדינה נמצאות בסביבות אגם מאראקאיבו, מפרץ ונצואלה ובקרבת אגן נהר האורינוקו, בו נמצא מאגר הנפט הגדול ביותר במדינה. כיום, מנסה וונצואלה לגוון את כלכלתה, ולהפחית את תלותה בתעשיית הנפט. היו נסיונות לפתח תעשייה כבדה בתחום הברזל והאלומיניום ונסיון להחיות את החקלאות במדינה. תעשיית הברזל והחקלאות במדינה מספקים חלק מסך הייצוא של המדינה. במדינה גם קיימות תעשייות של חומרי בניין, טקסטיל, הרכבת כלי רכב וכלי טיס. תחום הנדל"ן והתיירות במדינה מפותחים גם כן.

למרות היחסים המתוחים בין ארצות הברית לוונצואלה כמעט חצי מהייצוא הוא לארצות הברית וכמעט שליש מהייבוא הוא משם. קולומביה (מדינה נוספת שיחסיה עם ונצואלה מתוחים מאוד), ברזיל, מקסיקו, סין ופנמה הן המדינות מהן מגיע שאר הייבוא. שאר הייצוא מגיע לאנטילים ההולנדיים ולסין.
 
מטבע ואמצעי תשלום
המטבע בונצואלה הוא הבוליבאר Bolivar, לשער היציג ראה טבלת שערים מימין. ונצואלה היא אחת המדינות היקרות ביבשת ולא די בכך גם העמלות שהבנקים ומשרדי החלפנות גובים גבוהים במיוחד. לאור כמות השטרות המזויפים המתרוצצים במדינה כדאי לפדות המחאות נוסעים ולהחלים כסף דווקא בבנקים הגדולים כשהמומלצים הם unibanca או banco de venezuela.
bolivar
 
אשרות שהייה ומסמכים
ישראלים מחוייבים בויזה לונצואלה. את הויזה יש להוציא באחת מהשגרירויות בחוץ לארץ לאור העובדה שנסגרו השגרירויות בישראל על רקע המצב הפוליטי בין המדינות. בכל אחת מהשגרירויות יש דרישה למסמכים שונים לכן כדאי לבדוק עוד בארץ אילו מסמכים תדרשו להציג בשגרירות בה אתם חושבים להוציא את האשרה. ברוב השגריריות העלות היא גבוהה ובצ'ילה ובמקסיקו ייתכן שלא תדרשו לתשלום כלל
 
תחבורה
חברת Avensa (וחברת הבת שלה, Servivensa) היתה חברת התעופה הגדולה של ונצואלה לטיסות פנים, , עד שפשטה את הרגל ב-1999. כיום היא פועלת בהיקף מצומצם יותר. את מקומה תפסה Aeropostal, אשר מפעילה רשת של נתיבי טיסה בין מרבית היעדים הראשיים בוונצואלה. כשש חברות קטנות יותר לטיסות פנים, ביניהן Aserca, Aeropostal, Laser ו-Avior, פועלות באזורי המדינה השונים.
 
המחסור במסילות רכבת הפך את האוטובוסים לאמצעי התחבורה החשוב ביותר ברחבי ונצואלה, והשירות בדרך-כלל מהיר, יעיל ונוח. אוטובוסים תכופים יוצאים ממסוף האוטובוסים המרכזי בקראקאס כמעט לכל פינה במדינה, והמחירים נמוכים למדי בזכות התחרות הרבה בין החברות. שכירת מכונית או אופנוע תוסיף לכם גמישות, אבל יקר מאוד להכניס מכונית למדינה, או לשכור בה רכב. נוסף על כך, הנהגים המקומיים לא ממש מתחשבים בתמרורים ובכללי הנהיגה, דבר שהופך את העניין כולו לחוויה מסוכנת למדי. תחנות הביקורת של המשמר הלאומי ושל המשטרה רבות, ועל הנוהגים להישמע להנחיות ולהיות מוכנים לחיפוש ולהציג מסמכים. היו מנומסים ואדיבים - היו כבר מקרים שבהם מי שסירב לחיפוש נורה במקום.התחבורה המקומית כוללת אוטובוסים זולים וצפופים וכן מוניות שירות לא יקרות. בקראקאס יש רשת מטרו יעילה, מודרנית וזולה.
 
הקהילה היהודית
הקהילה היהודית בוונצואלה, שהיא אחת הקהילות העתיקות באמריקה הלטינית, מנתה בתחילת שנות ה-2000 כ-25,300 איש (כ-60 אחוז מהם אשכנזים, והשאר ספרדים), אך כיום עקב המצב הפוליטי והמדיני וכן עקב ההתדרדרות בתחושת הביטחון האישי, ההערכה היא שהקהילה הצטמצמה לכ-7,000 איש בלבד (כשרובם מבני הקהילה הספרדית). המרכז היהודי הגדול במדינה הינו בקראקאס עם זאת ישנם גם ריכוזי יהודים קטנים בערים מרקאיבו,ופורלמאר.
 
אתרים
קראקאס
בירת ונצואלה (Caracas), הממוקמת בעמק ציורי ליד חופה הצפוני של המדינה, היא כרך גדול והומה של 3.5 מיליון תושבים בערך. העיר, שהפכה בשנים האחרונות אמריקנית מאוד, גם קצבית, מתקדמת וקוסמופוליטית, אבל נותרה בה גם מעט מאווירתה הקולוניאלית. קראקאס מתהדרת אמנם באדריכלות המודרנית המרשימה ביותר בדרום אמריקה, אבל לצד הבניינים הגבוהים יש בה גם ראנצ'וס גדולים (ranchos) - משכנות עוני נרחבים של פחונים וארגזי קרטון, המכסים את הגבעות שמסביב, שהם תוצרי העיור הבלתי מבוקר אל העיר.
 
עם האתרים כאן נמנים פלאסה בוליבאר (Plaza Bolívar), ובה קתדרלה מהמאה ה-17; בית הולדתו של בוליבאר (Casa Natal de Bolívar); סנטה קפייה (Santa Capilla), כנסייה ניאו גותית מהמאה ה-19, בדגם של כנסיית סן שאפל המפורסמת בפאריז; פאלאסיו דה מיראפלורס (Palacio de Miraflores) העצום, ארמונו של המנהיג לשעבר, חואקין קרספו; פאנתיאון נאסיונאל (Panteón Nacional) המקודש, שבו קבורים רבים מאישי הציבור של ונצואלה; רובע פטארס (Petares), ששמר על אופיו הקולוניאלי העתיק; ופארקה סנטראל (Parque Central), מתחם סואן, שבו תוכלו לטעום מקראקאס המודרנית.
 
רוב המלונות הזולים ממוקמים בפרברים העניים יותר, שאינם בטוחים, ובמיוחד לא בלילה. האזור הבטוח ביותר ללון בו הוא סאבאנה גראנדה (Sabana Grande), אבל בכל העיר עליכם להיות זהירים, כיוון שמקרי הגניבה והכייסות התרבו מאוד בשנים האחרונות.חיי הלילה מרוכזים ברבעים לאס מרסדס (Las Mercedes), אל רוסאל (El Rosal), לה פלורסטה (La Floresta) ולה קאסטייאנה (La Castellana). תוכלו ליהנות מבירה בפאב Greenwich, או לשמוע קצת ג'אז בבר Juan Sebastián, אחד ממועדוני הג'אז המעטים בעיר.
 
נהר אורינוקו
הנהר השלישי באורכו בדרום אמריקה משתרע לאורך 2,150 ק"מ ממקום נביעתו סמוך לגבול עם ברזיל, בדרום המדינה, ועד לדלתא הרחבה שלו, לחוף הים בצפון-מזרח המדינה. באיים המיוערים הרבים בתחומי הדלתא חיים בני הוואראו (Warao), שמתגוררים בבתי כלונסאות לגדות הנהר, שטים ממקום למקום בסירות קאנו ומתפרנסים מדיג. בקצה של חבל אורינוקו התחתי נמצאת סיודאד בוליבאר (לשעבר אנגוסטורה - Angostura), עיירה חמה, המתגאה בעבר מפואר ועדיין שומרת על קסם קולוניאלי רב. כאן הקים סימון בוליבאר את הבסיס לשלב האחרון במלחמת העצמאות, והעיירה הפכה לבירתה הארעית של המדינה לפני השחרור הסופי מספרד.
 
רוב המבקרים עוצרים בסיודאד בוליבאר בדרך אל קאנאימה (Canaima), העיירה המרהיבה הממוקמת לגדותיו של נהר קאראו (Río Carrao), ממש מתחת למקום שבו נשפך הנהר בסדרה של שבעה מפלים מרהיבי עין. בסמוך, מתוך יובל קטן, נשפך סאלטו אנחל (Salto Angel), המפל הגבוה ביותר בעולם, מגובה של 807 מ' - פי 16 מגובהם של מפלי הניאגרה. המשיכו לכיוון דרום מזרח ותגיעו אל הנוף המרתק של גראן סאבאנה, עם הרי השולחן ומובלעות הג'ונגל שבה, הנקראות סימאס (simas), רוחבן עד 350 מ', והן מוקפות בצוקים תלולים).
 
האנדים של ונצואלה
ההרים המוריקים של סיירה נבאדה דה מרידה (Sierra Nevada de Merida) הם הקצה הצפוני ביותר של רכס האנדים ומתנשאים בצפון-מערב ונצואלה. פזורים בהם כפרים קטנים שתושביהם עדיין חיים בסגנון מסורתי, ושבילי ההליכה בהרים יזמנו להרפתקנים ולבעלי הכושר מביניכם נופים מרהיבים של הפסגות המושלגות. העיירה הנעימה מרידה, היושבת בהרים במרחק של 12 ק"מ מהפסגה הגבוהה ביותר במדינה, פיקו בוליבאר, היא אחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר בוונצואלה.
venezuela-tepui
הר שולחן (Tepui) בונצואלה
 
החוף הקאריבי
החוף שבצפון מזרח המדינה הוא המקום הטוב ביותר לפעילויות כגון שנירקול, צלילה, דיג, שיט או סתם רביצה והנאה מהשמש. החופים כאן הם הטובים ביותר במדינה - רצועות ארוכות של חול לבן, עם מי טורקיז ועצי קוקוס. איסלה מרגריטה (Isla de Margarita), אי הנמצא 40 ק"מ מהיבשת, הוא יעד נופש אהוב על תושבי ונצואלה, וניתן להפליג אליו בקלות רבה במעבורת מקומאנה ומפוארטו לה קרוס (Puerto La Cruz) שביבשת.
 
קורו
העיר קורו (Coro), הממוקמת על החוף הקאריבי, בבסיסו של חצי האי פאראגואנה (Península de Paraguaná), היא עיר נעימה, שלווה ותרבותית, עם אדריכלות קולוניאלית מהיפות ביותר בוונצואלה. היא נוסדה ב-1527 והיתה אחד היישובים הקולוניאליים הראשונים ביבשת, אבל רוב המבנים המעניינים בה הוקמו במאה ה-18, כשקורו פרחה כמרכז להברחות ולסחר עם האיים קוראסאו ובונייר. מרכזה העתיק הוכרז אתר לאומי בשנות ה-50 של המאה הקודמת, וכמה בניינים בו שוחזרו להפליא. קאייה סאמורה (Calle Zamora) מרוצף האבן הוא הרחוב הקולוניאלי היפה ביותר, וניצבים סביבו בתי אחוזה עתיקים ומקסימים. מוקדי עניין נוספים הם הקתדרלה והמוזיאון לאמנות של קורו (Museo de Arte Coro).
 
הג'ונגל של האמזונס
אזור האמזונס שבדרום המדינה עתיר יערות גשם טרופיים, חוצים אותו נהרות אדירים, ומתגוררים בו כמה שבטים אינדיאניים מבודדים. ניתן לארגן שיט בנהרות אורינוקו, סיפאפו (Sipapo) ואאוטאנה (Autana), עמוק לתוך האמזונס של ונצואלה, דרך העיירה החמה-אך-נעימה פוארטו אייאקוצ'ו (Puerto Ayacucho).
 
קולוניה טובאר
אבודה בינות ליערות המשתפלים של שרשרת ההרים לה קוסטה (Cordillera de la Costa), כ-60 ק"מ ממערב לקראקאס, נמצאת העיירה ההררית יוצאת-הדופן קולוניה טובאר (Colonia Tovar). היא נוסדה ב-1843 על-ידי קבוצת מתיישבים גרמניים ושמרה על עצמה ביעילות רבה מכל מגע חיצוני כמעט מאה שנים: היעדרם של דרכים ושל כבישים מנע גישה אל המקום, והכללים החברתיים הנוקשים קשרו את התושבים בקשרים חזקים לתרבותם המסורתית (נאסר עליהם, למשל, להינשא למי שלא היה חבר במושבה). רק בשנות ה-40 של המאה הקודמת הובאה לכאן השפה הספרדית, וכביש גישה נסלל רק ב-1963. כיום, קולוניה טובאר היא עיירה מקסימה של שווקים ושל חנויות למלאכת יד, והיא עדיין גרמנית מאוד באווירה שבה. רוב הבניינים המקוריים השתמרו, ואת האוכל, כגון נקניקיות גרמניות אופייניות, מכינים ממתכונים גרמניים מקוריים.
 
רוראימה
על הגבול שבין ונצואלה, גיאנה וברזיל משתרעת רמת רוראימה, ששטחה 280 קמ"ר, והיא מהווה יעד פופולרי למטיילים חובבי הליכה או בוטאניקה. ההליכה במסלול הלוך ושוב אורכת חמישה ימים, והנהלים במקום מחייבים שכירת שירותיו של מורה דרך מקומי ליומיים האחרונים. למרות שהטרק כולל גם כמויות רבות ולא נעימות של גשם, הרי הטיפוס אל הרמה מרתק, והנוף הירחי בפסגה נראה כמו מסרט מדע-בדיוני: סלעים שחורים, חופים ורודים וצמחייה עשירה.
 
סאלטו אפונגואאו
אחד המפלים המרשימים והפוטוגניים ביותר בלה גראן סאבאנה הוא סאלטו אפונגואאו (Salto Aponguao), אבל קשה מאוד להגיע לכאן, אלא אם אתם נכונים להשקיע את הזמן והאנרגיה. דרך אחת לראות את המפל היא לרדת מהכביש המהיר, לנסוע כ-40 ק"מ בדרך עפר עד לכפר האינדיאני איבוריבו (Iboribó), ואז לשלם למקומיים כדי שייקחו אתכם בקוריארה (curiara - קאנו מעץ חלול) לשיט על נהר אפונגואאו, ומשם מדובר בטרק של חצי שעה עד המפל. אפשרות נוספת היא לשכור סירה שתיקח אתכם ישירות אל המפל, ומשם לחזור ברגל. המפל, שגובהו 105 מ', מרהיב ביופיו, והשביל המסומן בבירור מוביל למרגלותיו, שם תוכלו להשתכשך ולשחות באחת הבריכות הטבעיות. בקרבת מקום נמצא אתר קמפינג שליו, שנשקף ממנו נוף מרהיב של המפל ושל סביבתו.

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife