01bright

01bright 01bright

01bright

הקרנבל של סלבדור בהיה - ברזיל - אייבי בנימין


מקורו של הקרנבל טבוע בפולחני אביב פגניים, וכאשר הכנסייה לא הצליחה לדכא  את המנהג הזה, היא אימצה אותו והקרנבל ("לסלק את הבשר" בלטינית)  התבסס  בנצרות הקתולית  שם הוא חלק מהפולחן הכנסייתי, שבו הנוצרים מזדהים עם סבלו של ישו ע"י הימנעות מאכילת בשר והוא מקדים את ה"לנט"  שנמשך 40 יום לפני חג הפסחא, שבו מתקיים צום חלקי ללא בשר. וכך כל שנה ביום ו’ שלפני היום הראשון של צום הלנט מתחיל הקרנבל שנמשך 5 ימים וחוגגים אותו בכל ברזיל.
תושבי ברזיל ששמונים אחוז מהם קתולים, הפכו את הקרנבל הנוצרי לחגיגה חסרת מעצורים, שתבינו עד כמה שזה נשמע מוזר אסור בחוק להתהלך עירומים, אבל מי הקטנוני שיעיר אם איזה חזיה התעופפה לה במהלך האקסטזה של החגיגות. זו התקופה שכל השכבות והמעמדות, שוכחים הכל,  מתרכזים בכל הארץ הענקית הזאת רק בדבר אחד  ל-ה-נ-ו-ת, אז שאנחנו לא נהנה יחד איתם ?

החלוקה של האירועים מתרכזת כמו כל דבר לשלושה חלקים:

חלק ראשון
אירועי טרום הקרנבל : מופעי רחוב לחימום האווירה  ובחירת מלך ומלכת הקרנבל המודיעים על פתיחת החגיגות....וכמובן שנה שלמה של הכנות שמגיעים אל התפרצות בלתי נמנעת ברחובות ובבתי הספר לסמבה.
 
חלק שני
הקרנבל עצמו  שנחגג בארבע סגנונות שונים :
נשפים סגורים ויקרים לבני המעמד העליון שלא רוצה להידחק עם ההמון המשולהב, דווקא אלה נחשבים לפרובוקטיביים ביותר ובקלות יכולים להסתיים באורגיה המונית, או מסיבה בסגנון פרוע במיוחד.
מתחם הקרנבל האוטנטי  בו אסורים כלים חשמליים והגברה, ובו מתקיימות תהלוכות ענק  מדהימות של נגנים ורקדנים כמיטב המסורת של הקרנבל העתיק. מתחמי הקרנבל  הקלאסיים, בסלבדור : משאיות עמוסות להקות שנוסעות לאיטן כשקהל משולהב רוקד לידם בטירוף חושים ברזילאי.
בריו , או סאו פאולו- תהלוכות בתי הספר לסמבה. מופעי רחוב והופעות של להקות על במות  חינם שפזורות בכל העיר.
 
חלק שלישי ואחרון
אירוע הסיום של הקרנבל – המולטי אורגזמה של כל החגיגות. 
מצעד המנצחות שמתקיים בסמבודרומו שבריו, בו משתתפים בתי הספר לסמבה בתהלוכות ענק מדהימות עטוי תחפושות מושקעות שעמלו עליהן שנה שלמה.


בתי הספר לסמבה מתחרים בניהם ויש לכל בית ספר את הנושא של המצעד שלו שנישמר בסוד עד לקרנבל עצמו. נושאים כמו תרומת איברים, יכולים להיות הנושא שיעבדו עליו שנה שלמה וישתתפו בו 5,000 איש  כדי לבטא אותו בתלבושות, שיר מיוחד וריקודים  בכדי להביאו למודעות העולם כולו שצופה באירוע מרתק זה.
המחירים אומנם בתקופה הזאת מוכפלים פי ארבע, אבל מסתבר שלמרות ההשקעה הענקית של ברזיל בקרנבל,  זה נחשב עסק רווחי ואין אומה אחת בעולם שמתקרבת לכמות ההפקות וההשקעה בחגיגה של פעם בשנה...ואולי זו הסיבה לחיות בעבור מליוני אנשים שמחכים לקרנבל הבא מרגע שאחד מסתיים, כאילו הכל בכל מכל מתחיל ונגמר שם.


עד כאן כל ההקדמות שיכולתי לקרוא ולספר מבעוד מועד, אבל סחבק הולך לשתף אתכם בשבוע בלתי נשכח של אקסטזה  ושכרון חושים מוחלט באירוע הכי מדהים שחוויתי בחיי הקרנבל של 2004, ב 2005 ושוב ב 2006. קחו נשימה עמוקה, כנסו לאוירה של ריקודים בקצב הנפלא של הסמבה, ובואו איתי למקום המדהים עלי אדמות באותו שבוע...ברזיל.


את הקרנבל הראשון התחלתי בעיירה נידחת "פוז דו איגוואסו" שליד המפלים המרהיבים, שם חוויתי מה זה לעשות קרנבל בעיר קטנה. החגיגות מזכירות במה של יום העצמאות בעיר גדולה יחסית בישראל. כולם הולכים לראות איזו להקה, אבל בניגוד אלינו לא באים לעמוד, אלה רוקדים בלי הפסקה לצלילי הסמבה המטריפה, כאשר הרוכלים עושים קופה, החרמנים מחליפים נוזלים, התיירים המבוגרים יחסית צופים מהטריבונות שבצידי המתחם וההמון מתחכך עד אור הבוקר כאילו אין מחר.
אם תלך להשתין באחת החצרות תוכל למצוא בקלות זוג שלא יכל להמתין להגיע הביתה, ובכלל האווירה של סקס זמין בכל מקום היא מילת מפתח בתקופה הזאת.
שתבינו התאריך הרשמי שבו התחיל הקרנבל היה 21.2  ולכן כבר  בלילה של  ה 20 בחצות מתחלף התאריך ולכן זו סיבה לעוד לילה של קרנבל.
בכל יום אחר החגיגות מתחילות ב 12 בצהרים ונמשכות עד אור הבוקר, ככה 4 ימים, 5 לילות.
יום למחרת הגעתי אל סלבדור שבמחוז באהייה, שם ביליתי 4 ימים שלמים. המקום הזה נחשב למקום האוטנטי ביותר לקרנבל, כי כמות השחורים שהיו פעם עבדים באזור היא ענקית והם יודעים לחגוג כמו שאף ברזילאי לבן לא חולם לחגוג.


לכל הדעות המקום הכי מעניין לחגוג את הקרנבל הוא סלבדור והוא בבחינת חוויה שאסור להחמיץ. כמו בכל עיר עם היסטוריה של עבדות יש שם שני מתחמים עיקריים למשאיות עמוסי  הנגנים, הזמרים והרקדניות. מתחם אחד לאורך הים שם מבלה הקהל התיירותי עם מקומיים, והמתחם השחור במרכז העיר שם אתה מרגיש כאילו את בטקס פגאני באמצע אפריקה, שם יתרכזו הכושים, הצבעוניים, המופרעים והאינדיאנים לחגיגה בלי גבולות.  סחבק היה קם בבוקר- צהרים מתחיל בסביבות שתיים בצהריים במתחם אחד חוזר בעשר בערב להתקלח ולהחליף בגדים ( חם מריח ודביק ) ויוצא אחר- כבוד למתחם השני עד 7-8 בבוקר מגיע למלון אוכל ארוחת בוקר והולך לישון עד העונג הבא. ככה 3 ימים רצופים. - אתם קולטים ?


באזור של מרכז העיר של סלבדור , הצפיפות היא מילת המפתח, אתה יכול ללכת אחרי משאית עם מוסיקה מטריפה שפתאום פונה לקטע צר ועמוס בכושים ואתה נדחק בין מאות בלי יכולת לזוז. חופשי יכייסו אותך, אם תהיה עם מצלמה כנראה גם ישדדו אותך, ולכן חוץ מכמה שטרות למונית , אוכל ושתייה במקומות מוצנעים אסור להגיע לשם אפילו עם שעון. העניים הכל כך רבים שם קולטים אותך די בקלות כתייר ומה יותר נחמד מלהתחלק בעושר ע"י שוד חביב עם מוסיקה וריקודים...יש להתייחס לכיוס כחלק מהחוויה ומי שחושב שלו זה לא יקרה, הוא באמת נאיבי. 
 
כל משאית והקהל שלה: משאית לגייז, משאית לדראג קווינס , משאית לטרנסקסואלים, כל חירות מינית או שונות מתקבלת כאן בברכה....קרנבל או לא קרנבל ? היה די מצחיק לראות תהלוכה של נושאי ויברטורים חחחה... תארו לעצמכם 1000 איש ואישה מחזיקים או תולים על עצמם אביזירי מין כחלק מתהלוכה.


מה שפחות נעים לספר זה שהם שמחים לתפוס מקומית שלווה ולתת לה לעיתים בכוח לחשוב שמדובר בסוכרייה, שלא לדבר על נשיקות בכוח שזה בכלל חלק טבעי מהנוף. נשים שיסתובבו לבד באזורים האלה צפויות להתקפות מיניות בוטות ביותר, ומי שהולכת שם לבד או עם חברה , כנראה שזה לא בדיוק מזיז לה, או שלרוב הם משתפות פעולה באווירה המתירנית הבלתי נתפסת בעוצמתה.
 
האזור שורץ שוטרים, עם קסדות אלות חמורי סבר, שהולכים בקבוצות של 8 שוטרים ואוי למי שיעמוד בדרכם, הוא פשוט חוטף אלה, הקשיחות שלהם במקומה, וכל לילה יש אלפי עצורים, מה שלא מונע מרבבות אחרים להמשיך ולחגוג בפראות, על סף האלימות את האירוע הכי מטורף שתדמיינו. שיכורים, מסוממים, וכאלה שלא יודעים ליהנות בלי מכות  יש בשפע וצריך להתרחק מהם כמו מאש...והם רבים מידי בימים הללו.


המתחם שעל הים , הוא המתחם ( עלק ) היותר רגוע, עם להקות הרבה יותר מגוונות. הוא  הרבה יותר מסחרי ופחות אוטנטי מזה של המתחם במרכז העיר. אם שם זה ממש סיכון נפשות לנשים ללא בן זוג ומי שלא רוצה להידחק בהמון. כאן אישה לא תקבל ויברטור לפה אבל בהחלט צפויה לקבל נשיקות צרפתיות , או נגיעה ישירה באבירים אינטימים לעיתים בכח מכל מי שעובר מולה וחשק בה, אז הכל יחסי ביחס ל"סיכון". אולם עדיין בקטע זה של החוף הוא הרבה יותר מסודר  ועם פתרונות יצירתיים לכל דורש.
ובכן כדי לתת בכל זאת לנשים מהוגנות ליהנות מהחוויה, או למי שלא רוצה להיטמע בקהל, בתי הקפה סוגרים את הכניסה ומקימים רמפות - מרפסות בהם תמורת כסף נכבד יכולים התיירים להביט על החוגגים מלמעלה , בלי להיות חשופים למעללים, אך בעצם להיות במובן מסוים פסיבייים  בחגיגות כאלה שלא נכנסים לאקטזה שמתרחשת למטה בין מיליוני הצועדים ברחובות. משהו כמו "שירקדו הנערים לפנינו", אנחנו על הגזוזטרה של הבלקון של המרפסת אוכלים חחחהה.


כשאני אומר שמגיעות משאיות עמוסות בנגנים, מדובר על מינימום 8-15 נגנים שמטריפים את הקהל עם זמר פופלרי מקומי, אין ולו DJ אחד  על משאית שכזאת, זה מבחינתם פושטי ולא בא בחשבון. השנה 2006  יצאה משאית עם DJ ומוסיקה של מועדונים מערביים ומסביבה המון תיירים, לדעתי זה מסוכן אם התופעה תתפשט בהיבט של איבוד אופי הקרנבל.
 
מסביב למשאית יש חבל ענקי משהו כמו קילומטר קדימה ושני קילומטר מאחור, כאשר כל מי שנמצא  במתחם, רוכש חולצה צבעונית של המשאית וכך רואים אלפי אנשים באותו צבע רוקדים לצלילי המשאית שנוסעת לאיטה בפול ווליום עם אקסטזה של ריקודים וחוגגים...עד המשאית הבאה... ככה 30-50 משאיות בערב, משהו מדהיםםםםםםם.
אם בא להירגע מהברדק ניתן ללכת למתחם האוטנטי , בעיר העתיקה  שם לא תיראו משאיות אלה תהלוכת של כל הגילאים שילכו  בתחפושות מרהיבות וכלי נגינה בתמהיל מדהים בין הרחובות מלאי האדם והמבנים ההיסטוריים. זה המקום ללכת עם מצלמות, משפחות ואפילו ילדים, הוא לא מסוכן, רוב הצעירים לא באים לפה, והוא מושך תיירים ומקומיים שרוצים ליהנות בלי להתפרע ובלי להסתכן. אני לא אשכח איך עברה חבורת נערים עם משהו כמו 500 תופים, ואני עצמתי את העיניים והרגשתי כאילו אני  בטקס אינדיאני ענק באמצע הג’ונגל, חוויה שקשה לי לשכוח.
 
אין גיל לקרנבל, כל מוסד שמכבד את עצמו יוציא תהלוכה משלו. בתי אבות יצאו לתהלוכה ססגונית, תנועות נוער, כל התארגנות מבורכת והרחובות נראים כמו  חגיגה אחת גדולה של אושר שמחה ורצון לחגוג ולהתמכר למקצבים המטריפים של ברזיל. כל פינה שלא תביט תראה אנשים יפים, או זוגות מתחרמנים מכל מין וגיל, הכי כיף לראות את הענטוזים של הברזיליות שנעות בקצב הסמבה בריקודים שאי אפשר לראות בכל מקום. אפילו ילדה בת שש תזיז את התחת שלה כמו שאף בית ספר לסמבה מרמת- השרון לא יוציא מאלופת ישראל בהתעמלות אומנותית חחחה. 
סחבק  היה כל הימים הללו בשיכרון חושים מלאי אדרנלין, חטף יבלות ברגליים מרוב ריקודים והליכות לאורך המסלולים. גם אם יום אחד לא הרגשתי טוב, אתה הולך עם הזרם נותן לקצב להוביל אותך כשאתה דורך על עיסה דוחה של ריחות ונולים שמשאירים חוגגים על הכבישים העמוסים. מותר לנוח, אפילו לעצום עיניים לשעה, אפילו להקיא מאיזה אוכל דוחה שקנית ברחוב, אבל בטוח שעוד כמה דקות תגיע המשאית הבאה שתטריף אותך כאילו רק הרגע הגעת....ככה זה.
 
כמות היפות שמסביב בלבוש מינימלי, לא יכולה להשאיר אותך אדיש, אולם בניגוד למה שחושבים אין עירום וכמעט לא תראה חשופות חזה, פשוט העיתונאים אוהבים לצלם את המעטות האלה ואז מצטיירת התמונה שכולן הולכות ככה וזה לא נכון. אחרי כל השיכרון חושים הזה,  נחים שלושה ימים וכולם נוסעים לריו לראות את מצעד המנצחות. לא לפני שעצרתם בחנות דיסקים וקניתם במחירים מופקעים את כל הלהיטים שלא תרצו לשכוח לעולם שבקעו מהרמקולים האימתניים שעל המשאיות. בתי הספר לסמבה שפזורים בכל המדינה  מתחרים בניהם על הזכות לעלות לגמר, שם  באצטדיון הנפלא שניבנה במיוחד לכך, יצעדו על 540 מטר  בצורת מלבן תהלוכות ענק של כ5,000 משתתפים שבחרו נושא ומציגים אותו בשירה, ריקוד ומיצג מופלא על עגלה שנעה על ידי מאות אנשים בצדדים שדוחפים אותה לאורך המסלול המרהיב בעולם.
 


בהתחלת כל בית ספר יש דגל עם רקדנית בפתיחה שתזיז את התחת כמו שאף מכונת כביסה לא יודעת לסחוט. אחר כך יבואו הנגנים , המיצג והרקדנים בצבעים מדהימים. אלפים גודשים את היציעים בתשלום והתהלוכות מתחילות ב21 בלילה ונגמרות ב 6 בבוקר, כאשר כל בית ספר יש לו 90 דקות לקבל ניקוד מהשופטים.בסוף הערב הרקדנים פשוט זורקים את התלבושות שלהם, כי לשנה הבאה צריך לתפור חדשים. מה שמביא תיירים רבים לקחת אותם הביתה למזכרת והאריזה במזוודה היא כמעט בלתי אפשרית...וגורמת הרבה עגמת נפש למי שבטוחים שיש להם תחפושת לפורים.מי שלא הצליח לקחת תחפושת מוזמן ביום שאחרי המצעד לשדה התעופה של ריו, שם יונחו עשרות תחפושות של תיירים שהתפקחו רגע לפני מסירת המזוודות שלא יוכלו לקחת את התחפושת הענקית במטוס. בכל זאת בחדר שלי מונחים כובעים  וחלק עליון שמבט קצר עליו מבהיר בקלות כמה השקעה יש בכל פיסת בד שכזו , ואיזה יופי עצום נצור בקרנבל שנפתר באהבה אחת גדולה לאירוע הענק הזה.


אחרי שבוע שכזה אני חייב להודות שאתה יוצא מוטרף, רץ לחנויות לקחת אתך דיסקים של השירים ששמעת, הרגליים לא מפסיקות לכאוב ובכל זאת אתה מת לרקוד והאדרנלין לא יירגע במשך שבועות אחר כך כי הרגשת ה"היי" לא נעלמת כל כך מהר אחרי אירוע שכזה.
מיליוני הברזילאים שנותנים מתנה נפלאה שכזו לעולם ולעצמם, חוזרים אל הבתים הדלים שלהם לשגרה ולעוני, אבל הם יודעים שיש להם למה לצפות....לקרנבל הבא.
ואם אתם רוצים לדעת אז מבחינתי כל שנה כל עוד אני חי ויכול להרשות לי את זה כלכלית אני ארצה לחזור לסלוודור ...ואין לי מנוח לדעת שהכיף הזה יתחיל שוב ואני לא אהיה חלק ממנו.

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife